חנן נסע ירוק

[יערה] אוטובוס לילה לטרוחיו. דוקא רצינו אוטובוס צוהריים כדי לראות את הדרך אבל לא היו מקומות. לקחנו כרטיסים VIP , כורסא נוחה, ארוחת ערב כמו במטוס, סרט הוראות בטיחות , כמו במטוס (רק שפה צריך לחגור חגורות בטיחות כל הנסיעה). אני ישנתי טוב, חנן פחות.
בתחנה בטרויחיו חיכו לנו ג'ימס ומייקל מהארגון. מייקל הוא מייסד הארגון, הרושם הראשון שלנו ממנו שהוא ממש גבוה… מייקל אמריקאי חיי בפרו יחד עם אשתו הפרואנית. ג'יימס האנגלי בא לחיות ולעבוד עם ג'יימס למספר שנים.
קפה, ארוחת בוקר. שיחות הכרות. סיור בסדנא הנמצאת בכניסה לבית. קבלת פנים מסבירת פנים. הכרה עם עובדי הסדנא. הכרות עם הבת של מיקל (אניה, 16) ועם הבן של אשתו (רוברטו, 12). אחד העובדים של מייקל הסיע אותנו לצ'ה צ'ה שם לקחו מלון נחמד קרוב לים עד שנתארגן פה ונשכר דירה בעיר. חזרנו לבית מייקל. ארוחת צוהריים.
אחר הצוהריים מייקל וסניור אבל (אחד העובדים) וחבר טוב של מיקל, לקח אותנו ל"בוניאס איירס" מבנה אבן עגול על חוף הים הנמצא בנחלה השייכת למייקל. דגם המבנה במזרח, בעל צורה אליפטית מושלמת, באמצע ניתן לשמוע את ההד. את המבנה בנה מייקל בעצמו על פי התכנון של מבנה הינדי מסורתי.

[חנן] את המבנה העגול בבואנוס איירס (השם של האזור טיפה צפונית לטרוחיו, או השם שהם נתנו למקום – המשמעות של זה היא הרי "רוחות טובות", וזה מה שהם עושים שם – בודקים טורבינות רוח!) בנה מייקל לפי מבנה מסורתי הינדי. משהו שדומה ליחס הזהב – זה אמור להיות הצורה שמקבל עלה דק וצר כשמחזיקים אותו במרכז. הוא אומר שהוא העסיק פועל להניח לבנים, והוא אמר לו להניח אותם ב-offset לפי התכנית שהראה לו. כל פעם שהוא נשאר עם הפועל – הוא הניח אותם כפי שביקש. ברגע שהלך – הפועל התחיל להערים אותם ישר! זה חזר על עצמו כמה פעמים עד שבקטע העליון הפועל בכלל לא הסכים להערים את הלבנים, הוא פשוט פחד שזה יפול עליו… אז מיקל וסניור אבל הניחו את שארית הלבנים. חייבים להודות שהם לא עשו עבודה משהו סכ"ה… מבפנים זה נראה יפה. מה שכן – בטרוחיו כמו בפרדס כץ, גרפיטי, חלונות מנופצים…

[יערה] כבר במקום הזה נתגלתה לנו פרו הקצת שונה מלימה וקצת מטרוחיו שראינו עד כה. עובדי אדמה, מבנים ארעים, שדות מוריקים.

בימים הקרובים נסענו כל יום חזרה מוונצ'קו היכן שאנו לנים (חדר קטן, 3 דקות מחוף הים), פה לבית. כרגע עוד הכל די בהתחלה, חנן בעיקר מסיים השלמות עבודה מישראל ואני בעיקר משוטטת באינטרנט.

שבת, מנוחה. נשארנו בוונצ'קו. באחד השיטוטים שלנו בחוף פגשנו את בארט, בחור האמריקאי המתוגרר יחד עם אשתו סינתיה ושני ילדהם פה בטרוחיו. בארט קשור לתוכנית המתנדבים ב- WindAid. הם גרים בעיר כשנתיים. הם עובדים כמסיונרים במטעם הכנסיה הקתולית. הם להבדיל ממיקל אינם מתגוררים באיזור המרכזי והעשיר של העיר אלא בפאתי העיר באיזור העני יותר של העיר ושם מבצעים את עבודתם החברתית. הם הזמינו אותנו לבקר – ואכן צריך להיות מעניין מאד לראות את העולם המקביל לפה…
אתמול יום ראשון , חנן הוזמן לשחק כדורגל עם העובדים בסדנא של מייקל (סניור אבל ואחיו בע"מ), היה משעשע. הקבוצה של חנן זכתה בשתי משחקים (חנן אפילו הבקיע שני גולים!!!).כך חנן הרויח 2 סול (2.4 ₪).
חוץ מזה נמצאו התיקים שלנו והוטסו עד לשדה התעופה המקומי. כך שנהיו עמוסי ציוד.

[חנן] כולם רוצים לשים טורבינות על הגג, ו-windaid אינם שונים. זה בדרך כלל מתחיל ממישהו שמבקש טורבינה לגג. במקרה הזה יוריק, מיסיונר גרמני או שוויצרי, שגר בקומה שישית בבנין קרוב לסדנא של מייקל. אז יצא לי השבוע החוויה המפוקפקת להוריד את הטורבינה מהגג בשביל להחליף לה את הסטטור (החלק הנייח בגנרטור, שמכיל את המגנטים בתכנון הזה). הרעיון הוא שהסטטור החדש יעשה פחות רעש כתוצאה מהרמוניות בגלל סלילים לא זהים. תכלס הם פשוט שמו את הברגים שמחזיקים את הסטטור בתוך שרוולי גומי. נראה. כי כל פעם שהטורבינה הזו התחילה על הגג זה נראה לי די מפחיד. החברה לפחות חגרו רתמה מאובטחת, השפעה של ג'ימס (בריטי בטיחותי. הבחור עם משקפי השמש. פרננדו (המהנדס מכונות הצעיר) מימין, ויאן הקטן משמאל). את הפרוק עשינו ביחד, באמת לא חוויה מומלצת. בחור אחד על סולם באמצע הגג הקטן של הבנין הזה, כשאנחנו מחזיקים את הסולם, ואת הזנב. קודם כל מפרקים את הזנב, שהעסק לא יסתובב. כדי לפרק את הלהבים, דוחפים משהו בין הפלטות של הגנרטור, ומקווים שלא יהיה משב רוח חזק. לא לבעלי לב חלש. את ההרכבה הם עשו בשבת כשאני ויערה היינו על החוף ב-huanchaco. לכולם שלום.

נו – ומצאנו עכשיו דירה. מחר מעבירים. אחת מהמוזרות. 400 סול לחודש. בחצי שנה, זה בערך מששילמנו בחודש בתל אביב…

תגיות: buenos aires, huanchaco, trujio, windaid, ים

[חנן]טוב. עבר לו שבוע, ואני יכול לדווח סוף סוף מהצד השני של העולם. כלומר, כבר מיום חמישי אנחנו בדרכים, אבל רק אתמול נחתנו בצד השני של העולם. יעני איפה שהשמש נמצאת בחלק הצפוני של השמיים. קודם כל, התיקים שלנו נעלמו. מסתבר שלטוס עם אליטליה דרך רומא זה חור שחור בכל מה שמתייחס לתיקים. מקור בנתב"ג אומר לנו שהם מקום שני באיבוד תיקים רק אחרי איבריה. התיקים שלנו נמצאו להם סוף סוף רק אחרי 5 ימים, שאותם בילינו בוושינגטון די סי. עכשיו הם בדרך לטרוחיו (הבסיס של windaid) נראה מי יגיע קודם.

[יערה] נחיתה בשדה התעופה בניורק. שלג מבעד לחלונות השדה. היה חשש שהטיסה שלנו לוושנגטון DC תתבטל אבל היא יצאה לדרך. נחיתה לאחר טיסה קצרה יחסית. נסיעה בשני קווים במטרו והגענו לשרונה (אשתו של ניב, אחיו הבכור של חנן). בדיקה קלה באינטרנט גילתה שהטיסה ללימה בוטלה עקב מזג אויר סוער בנו יורק , השגנו (בעזרתה האדיבה של שרונה) טיסה חלופית דרך יוסטון.

יום שישי. שדה התעופה וושנגטון DC , גם הטיסה הזו מבוטלת עקב רוחות עזות בוושינגטון DC. הטיסה הקרובה ללימה יום ב'. חזרנו לשרונה במטרו (הפעם הרביעית על אותו קו ביומיים). מנוחה אצל שרונה, עבודה (חנן כמובן), טיול רגלי בשכונה.

תובנות של יערה מהשכונה של שרונה:

1. נראה כאילו אף אחד לא באמת גר שם.

2. אין אנשים ברחובות – פה ושם מכונית יוצאת.

3. אין מדרכות

[חנן] עשינו כמה נסיעות לקניות, כי לא היינו בטוחים אם הציוד ימצא או מתי. שרונה – אני מוריד את הכובע, באמת שאין פה מקום בבלוג להודות לך. אבל בכל זאת – תודה! אין כמוך! אז חוץ מנסיעות לקניות (יש ישראלים בכל מקום, ולפעמים הם בדיוק במקום הנכון – בחנות ציוד המחנאות האימתנית של REI מצאנו את בועז המנג'ר הישראלי, שגם יש לו קשר לשדה בוקר. בקיצור – שימושי) עשינו גם יום סיבוב בבית הלבן. el casa blanco. וראו זה פלא – היו שם טורבינות רוח. אני באמת לא מבין את ה-fetish הזה שיש היום מטורבינות רוח.

זאת טורבינה מהדגם הפופולארי skystream 3.7 , כשהמספר מציין את קוטר הלהבים (הספק  של הטורבינה יכול להיות מטעה – תמיד תסתכלו על הקוטר. הגודל כן קובע). הטורבינה עבדה ברוחות הערות שהיו באזור, למרות המיקום הלא ממש אופטימאלי, כ-30 מטר ממבנה באותו גובה. זוהי טורבינה שיושבת במורד הרוח לעומת המגדל, מה שמפשט את הבניה כי אין צורך בזנב. לעומת זאת, יש לה נטייה ברוחות חזקות "לאבד את הצפון" לעיתים, ולא לעקוב אחרי הרוח. מבחינת אמינות – לא שמעתי עליה דברים רעים, היא פשוט לא נותנת את התפוקה שרשומה על הברושור. אך כנראה זו לא טורבינה רעה (יש לפחות אחת שאני מכיר בארץ, שעובדת שנה ליד ירוחם/שדה בוקר).

הטורבינה הזו היא טורבינה אנכית – windspire . טורבינה אנכית, מבוססת עילוי (כלומר למרות שהלהבים מסובבים את הציר בניצב לכיוון הרוח, כך שאין צורך לעקוב אחרי הרוח, הלהבים מנצלים את הפרש הלחצים שנוצר עקב מעבר האוויר סביבם בדיוק כמו להבים של הטורבינה הקודמת). הטורבינה הזו לא הסתובבה מי יודע כמה, ואני לא מייחס את זה לתכנון שלה. זו טורבינה חדשה וחדשנית יותר מה-skystream, אבל היא נבדקת ב-nrel (או אולי כבר סימו את הבדיקה) שזה גוף בלתי תלוי, וכנראה יודעת לעבוד כשיש רוח. אז הסיבה שהטורבינה האנכית הזו לא הסתובבה כמו ה-skystream, בתנאי רוח שאמורים להיות זהים (אותו מקום, אותו נשיא, אותו בית לבן) היא פשוט שהיא לא באמת "ראתה" אותו רוח. הטורבינה האנכית הזו מאוד גבוהה ודקה, ואומנם החלק העליון שלה קרוב בגובהו אל הגובה של ציר הסיבוב של ה-skystream, רוב הטורבינה האנכית רואה רוח בגובה נמוך יותר, שהיא חלשה יותר, גם בגלל הגובה הנמוך אך כנראה גם בגלל המבנה של הבנינים מסביב. המסקנה ברורה – טורבינות צריך לשים איפה שיש רוח. ה-spire היא טורבינה טובה ככל הנראה, אך צריך לעשות סימולציות ומדידות על כל בנין וסביב כל בנין שאליו רוצים לשלב את הטורבינה. סוונה, איתם אני עובד, עושים בדיוק את זה.

ומתחת לכל טורבינה, היה עמוד עם צג, שהראה בגאווה את מפת הרוח האמריקאית והפוטנציאל שיש בארה"ב לאנרגיית רוח. ואצלנו? אצלנו עובדים בניוטראל. כלומר עובדים, בטח עובדים. משרד התשתיות מקדם את אנרגיית הרוח. אבל מה לעשות, שעל מפה כזאת שתלווה את התעריף לטורבינות קטנות ובינוניות אני יכול בינתיים רק לחלום. בטח אחת שתשב מחוץ לכנסת בגאון…

טוב, אנחנו עכשיו בלימה, פרו, אחרי סרטים נוספים (כשטסים ל-7 חודשים ואין ויזה, אפילו למדינה שלא מבקשת ויזה מתיירים, מסתבר שזה לא ברור מאליו. לפחות לא לחברת התעופה שמפחדת מקנסות). היום היה סיבוב נהדר, עם המסורת שלי ושל יערה להאבד בערים לא מוכרות. אז הפעם יש לומר – לא ממש חשבתי שאני אאבד. אבל ככה זה תמיד. אז אחרי איזה 15 קילומטר, כשהגענו למלון שרתון ושאלנו איך מגיעים ל-miraflores, הבחור בלובי פשוט שם אותנו על הסעה של המלון ללא תשלום, שהחזירה אותנו לחוף הים, שנמצא ליד ההוסטל (או הפוך?).

הנה כמה תמונות נוספות, כנסו לכאן לצפייה באלבום המלא.

תגיות: וושינגטון דיסי, ומה שבאמצע, לימה

בפוסט הזה הערתי על מתקן ייצור החשמל ממכוניות עוברות שמפתחת חברת אינוואטק, בראשות לוסי אדרעי אזולאי ופרופ' חיים אברמוביץ שאצל שניהם היה לי את הכבוד ללמוד את יסודות תורת החוזק, במהלך לימודיי בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון. אז לאחר דיון היום בבוקר עם לוסי, הבנתי שהמתקן שאינוואטק משתילים בכביש, לא אמור לקחת אנרגיה מהמכוניות, אלא מהדפורמציה הרגילה שנוצרת בכביש. למה הכוונה? הרעיון הכללי של הפיתוח שלהם, מתחיל מההתנהגות של קטע כביש כשמכונית עוברת עליו. כפי שכל חומר נמעך כשמוחצים אותו, כך גם האספלט נמעך כשהמכונית עוברת עליו.

אם נסתכל על נקודה בכביש, אז לפני שהמכונית עוברת הנקודה בגובה הכביש, וכשהגלגל עולה היא נמעכת, ואז הגלגל בעצם מטפס החוצה מהבור שנוצר ע"י המשקל של המכונית. איבודי האנרגיה הם כתוצאה מהמעיכה, שיוצרת חם בסופו של דבר, ומאותו טיפוס מתמשך. זהו תיאור פשטני כמובן, אך נדמה לי שאלו הנקודות העיקריות. לפי לוסי, המתקן של אינוואטק לא יגדיל את הדפורמציה – את המעיכה – של הכביש. כלומר קטע כביש עם המתקן שלהם, ובלי המתקן שלהם ימעך באופן זהה. ההבדל, הוא שבמתקן שלהם המעיכה הזו, שקודם הפכה לחם, תהפוך לחשמל וחם. כלומר רווח נקי. רווח ירוק.באמת, אם הדפורמציה היא זהה, או איפלו פחותה, מדובר בפתרון יעיל, שמקטין את האיבודים במעיכה המתמשכת של האספלט ומייצר בדרך קצת חשמל. אני אשמח לראות את החומרים הפיאזואלקטריים שיפותחו משולבים במקורות אנרגיה מתחדשים יותר מתנועת מכוניות – בשכבות בין קומות הבנינים למשל, מנצלות את הרעידה של הבנינים כתוצאה מהרוח החובטת בהם, לשם ייצור חשמל.

כמובן שמהראיה שלי אנו צריכים לכוון למינימום של תנועה בכביש, כלומר תחבורה ציבורית ועבודה קרוב למקום המגורים. אבל זה כבר פוסט אחר…

תגיות: אינוואטק, חשמל נקי

תגיות: הפוך, על הפוך

תגיות: הגברה סולארית, סולאריקה, עגלה סולארית

הרגשתי את הטבע בסופ"ש האחרון כפי שלא הרגשתיו מימי. ובמילים פשוטות – קפאתי.
כן, אני לא יודע אם זו היתה החלטה חכמה לצאת לטייל בסופ"ש הכי קר של השנה (או אחד מהם), אבל זה בפרוש חיבר אותי לטבע. בלילה של יום חמישי חשבתי שזה עלול להיות חיבור תמידי… המדבר הקר והאכזר, הרטוב והקפוא, עם הרוחות של הר חריף, הזכיר לי כמה טוב בבית, אך עם זאת סיפק לי מראות של נגב רטוב ולח, אדמה עם בקיעים שאינם שיכים ליובש ולשרב, כי אם לנבטים המבצבצים להם מבעד לבוץ מבוקע, מביטים למעלה, אל החופש, אל השמש. השקדיה פורחת – במדבר!

צילום: אוהד כוכבי

תגיות: חדש, מדבר, קר

תגיות: טורבינות רוח, מדידות

שלום לכולם, אני רוצה להפנות אותכם למאמר שכתבתי ופרסמתי באתר הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות. זהו מאמר מבוא הסוקר את פוטנציאל אנרגיית הרוח בעולם ובארץ, ומתמקד בכל מה שצריך לדעת (המינימום ליתר דיוק) כדי להחליט על הקמה של טורבינת רוח קטנה או קהילתית, לייצור חשמל. טורבינות כאלה מקבלות תעריפים בדומה לפאנלים הפוטוולטאים, ולכן הן כלכליות באזורים מסוימים (רמז: זה קשור לרוח). איך יודעים? קראו את המאמר. חסר שם קטע טכני שהוספתי בסוף ועדיין לא עידכננו באתר, אני מניח שיתעדכן תוך שבוע.

בהצלחה לשוק הרוח הצעיר,

חנן.

תגיות: חשמל מהרוח, טורבינות רוח לייצור חשמל, טורבינות רוח קהילתיות, טורבינות רוח קטנות, רוח קטנה

תגיות: לזרוק את האמונות הטפלות מחוץ לבלון, מסביב לעולם, סולארי

דברים טובים קורים בטכניון. לפחות מבחינת אנרגיה. טוב, לפחות מבחינת טורבינת הרוח שנבנתה על ידי ועוד 18 סטודנטים בקורס "פרויקט בבקרה" ב-2004-2005. קבוצת מהנדסים ללא גבולות (EWB) נכנסה לענין, ותנסה להרים את הטורבינה שבנינו.

יש כמה תיקונים לעשות, למשל לבנות זנב חדש כי דברים נעלמים במעבדות הסתרים בטכניון (הייתי צריך לקחת את הזנב אלי, כפי שעשיתי עם הלהבים…). התמונה המפגש הראשון בו השתתפתי, והסטודנטים לומדים מה זה מגנטים, כשהם מנסים להפריד את הרוטור הקדמי של הגנרטור. קדימה לעבודה!

תגיות: טורבינות