הרגשתי את הטבע בסופ"ש האחרון כפי שלא הרגשתיו מימי. ובמילים פשוטות – קפאתי.
כן, אני לא יודע אם זו היתה החלטה חכמה לצאת לטייל בסופ"ש הכי קר של השנה (או אחד מהם), אבל זה בפרוש חיבר אותי לטבע. בלילה של יום חמישי חשבתי שזה עלול להיות חיבור תמידי… המדבר הקר והאכזר, הרטוב והקפוא, עם הרוחות של הר חריף, הזכיר לי כמה טוב בבית, אך עם זאת סיפק לי מראות של נגב רטוב ולח, אדמה עם בקיעים שאינם שיכים ליובש ולשרב, כי אם לנבטים המבצבצים להם מבעד לבוץ מבוקע, מביטים למעלה, אל החופש, אל השמש. השקדיה פורחת – במדבר!
הניסיון האחרון מאנגליה, בנודע לעידוד התקנה של טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל, הוא מחפיר. הם החליטו לממן הקמה של מתקנים לייצור חשמל, ללא הגבלות ברורות על האיזור עצמו בו תמוקם הטורבינה, ואף עם עידוד ברור להקמת טורבינות רוח על מבנים קיימים ונמוכים. התוצאה – לא הרבה חשמל יוצר בפועל. או בעברית פשוטה – כשלון. בישראל, אנחנו צועדים בכיוון הנכון בעת כתיבת שורות אלה. התעריף שהוצא ברשות לשרותים ציבוריים חשמל, הוא עבור החשמל (בקוט"ש) המיוצר בפועל. תעריף זה מעודד התקנה של טורבינת רוח איפה שהיא תייצר הכי הרבה קוט"ש. כלומר – איפה שיש הכי הרבה רוח! זאת לעומת המודל הבריטי, שפשוט עודד עוד ועוד התקנות של טורבינות רוח. נקודה. התקנת טורבינת רוח על גג בית צמוד קרקע, בשכונה צפופה, על גבי תורן של 3 מטר מעל הגג, שקולה להתקנת פאנל סולארי בכיוון צפון, ובצל. אין בזה שום הגיון. אז הרשות לשרותים ציבוריים חשמל הפנתה אותנו בכיוון הנכון. אך אליה וקוץ בה. הניסיון האחרון, מהתעריפים לפאנלים פוטוולטאים לשימוש ביתי ומסחרי (עד 50 קילוואט הספק מותקן, בדומה לתחום של התעריף לטורבינות רוח) מלמד אותנו שכשהשוק מתחיל לזוז – הוא זז מהר. מהר מאוד. האם זה יקרה גם בשוק הרוח הביתי-מסחרי? מכיוון שלמרות (או בזכות) התעריף, מי שירוויח הכי הרבה מההתקנות יהיו המשווקים והמתקינים, יכול להיווצר מצב בו כולם רצים להתקין, כדי לקחת נתח כמה שיותר גדול מתוך ה-30 מגאוואט – הכמות הכוללת של התקנות אליה התעריף מיועד. ברור כמובן, שריצה זו תעמוד בניגוד למגמה של מיקסום הרווח מכל התקנה, או מקסום החשמל המיוצר מכל טורבינת רוח. זה יהיה רע מאוד מכל הבחינות – הרווח של בעלי הטורבינה והרווח שלנו מחשמל נקי ולא מזהם. אך יותר מכך, זה יהיה הפסד לתפיסה הציבורית והמדינית של פוטנציאל אנרגיית הרוח. הפוטנציאל בישראל אינו זעיר. הוא משמעותי. וכדי לממש אותו צריך חוות רוח (אוסף של טורבינות רוח גדולות המותקנות באזור אחד), אך גם התקנות של טורבינות בינוניות הן חשובות, לייצור החשמל, אך גם לפתח דעת קהל חיובית על הטכנולוגיה, שבעולם היא טכנולוגיית ייצור החשמל הנקי והמתחדש הכי רווחת והכי כלכלית. יותר מ-120 גיגהוואט של אנרגיית רוח הותקנו בעולם בסוף 2008! זה מהתחלה צנועה של פחות מ-1 גיגה ב-1980. אין לסיפור ההצלחה של רוח אח ורע (עדיין) בעולם האנרגיה המתחדשת.
אנחנו רק בהתחלה, וכולנו מחכים עוד לתקנות הבניה של משרד הפנים, ולכניסה של גופים ממנים אלה ואחרים. אבל עלינו להבין, שישנו הבדל מהותי בין אנרגית הרוח לאנרגית השמש. ריצת האמוק אחרי אתרים פוטנציאלים, ללא מדידה לאורך זמן משמעותי (רצוי כשנה לפחות), והקמה על סמך המידע החלקי הקיים עבור רוב אזורי הארץ, יוביל להמון התקנות שלא עומדות בציפיות ומייצרות חצי ופחות מהתחזית. זה יהיה אסון לענף, לא פחות. אם רוצים להבטיח נתח מהעוגה, אני מציע להפריד בין אישור הבניה לבין ההקמה בפועל. האזורים הטובים בארץ ידועים פחות או יותר. אז אפשר לקבל אישורי בניה על מגוון מיקומים בתוך האיזורים האלה. אך לפני ההקמה בפועל חיבים לערוך מדידה מסודרת. אחרת – נקבל הרבה פסלים במימון משלם המיסים. וחבל.
שלום לכולם, אני רוצה להפנות אותכם למאמר שכתבתי ופרסמתי באתר הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות. זהו מאמר מבוא הסוקר את פוטנציאל אנרגיית הרוח בעולם ובארץ, ומתמקד בכל מה שצריך לדעת (המינימום ליתר דיוק) כדי להחליט על הקמה של טורבינת רוח קטנה או קהילתית, לייצור חשמל. טורבינות כאלה מקבלות תעריפים בדומה לפאנלים הפוטוולטאים, ולכן הן כלכליות באזורים מסוימים (רמז: זה קשור לרוח). איך יודעים? קראו את המאמר. חסר שם קטע טכני שהוספתי בסוף ועדיין לא עידכננו באתר, אני מניח שיתעדכן תוך שבוע.
דברים טובים קורים בטכניון. לפחות מבחינת אנרגיה. טוב, לפחות מבחינת טורבינת הרוח שנבנתה על ידי ועוד 18 סטודנטים בקורס "פרויקט בבקרה" ב-2004-2005. קבוצת מהנדסים ללא גבולות (EWB) נכנסה לענין, ותנסה להרים את הטורבינה שבנינו.
יש כמה תיקונים לעשות, למשל לבנות זנב חדש כי דברים נעלמים במעבדות הסתרים בטכניון (הייתי צריך לקחת את הזנב אלי, כפי שעשיתי עם הלהבים…). התמונה המפגש הראשון בו השתתפתי, והסטודנטים לומדים מה זה מגנטים, כשהם מנסים להפריד את הרוטור הקדמי של הגנרטור. קדימה לעבודה!
זהו. ב-9.12.2009 תהיה ישיבה של וועדת כלכלה בנושא אישור התקנות הישראליות, שהם כזכור האירופאיות שלא מאפשרות מצערת – פשוט תחפשו פוסטים ישנים פה בבלוג. לא משהו, אבל בכל זאת התקדמות משמעותית מעבר למצב הנוכחי!
שר התחבורה ישראל כץ מסביר על התקנות שיועברו ביום רביעי
יש רוח בישראל. למי שאומר לכם אחרת – אני הייתי מפנה למפת נתוני הרוח של ישראל אבל עדיין אין אחת שלמה וזמינה. רק החלק הדרומי קיים. אז אני יכול להפנות לרמת הגולן, לאבי זעירא, הבעלים היחידים של טורבינת רוח קהילתית גדולה – 250 Kw הספק מותקן – בישראל. נקווה שזה ישתנה בקרוב! יש תקנות ואפשר למכור לרשת החשמל חשמל מטורבינות רוח קטנות (עד 15 Kw) וקהילתיות (15 – 50 Kw) במחיר מועדף, כמו עם הפאנלים הסולאריים. אבי לעומת זאת, הרים אתמול תורן מדידה בריא פלוס פלוס בדרום רמת הגולן, בהר בני צפת ליד הטורבינה שלו, כדי לברר את משטר הרוחות שם. הוא רוצה לשים טורבינה חדשה, גדולה יותר, ולעשות יותר חשמל נקי ורווחי. כל הכבוד! התמונות לפניכם -
על התורן כ-4 מדי מהירות רוח, ומד כיוון רוח (למעלה, בניצב למד המהירות הכי גבוה). המטרה במדידת מהירות הרוח בגבהים שונים היא לקבל את פרופיל השינוי של המהירות עם הגובה, וכך אפשר לחזות מה תהיה המהירות בין המדים, או מעל המדים. את מדידת הכיוון צריך מכמה סיבות. אחת – טורבינות גדולות עובדות טוב יותר אם משטר הרוחות מסודר, והכיוון לא משתנה כל הזמן. אבל כך זה בדרך כלל, או לפחות בהמון אתרים. הסיבה השניה והחשובה יותר, היא שאנחנו כמעט תמיד נרצה לקחת מדידות על פרק זמן קצר (שנה) ולעשות קורלציה למדידות ארוכות טווח מאתר קרוב (של 5 שנים נאמר). הקורלציה תהיה מבוססת על כיווני הרוח.
הניסיון האחרון מאנגליה
