חנן נסע ירוק

Figure ES-2: California Holds the Line on Electricity Consumption
(Per Capita Electricity Sales in kilowatt hours per person)

Source: California Energy Commission

אולי. באיחור אופנתי, מדינת ישראל – דרך הרשות לשרותים ציבוריים חשמל, מכינה תכנית לעידוד החסכון בחשמל. אז קודם כל – כל הכבוד. אני מקווה שזה יצא לפועל, וכבר עכשיו יש פרויקט של hyundai של החלפת נורות ליבון בנורות חסכוניות (ולא, הן לא מסרטנות – אלא אם כן אתם ישנים עם אחת דלוקה על הלחי…). אביב לביא כותב על כך בצורה נהדרת כהרגלו. נקודה אחת שהוא מזכיר אני לא בטוח שאני מסכים איתה. אביב מציין שכל תכנית שתתן פרס כספי לחוסכים, בעצם מפלה את אלו שכבר חוסכים זה זמן רב. אתם יודעים – הירקרקים האלה. ולכן צריך לתקן אותה בהתאם. אני לא בטוח שזה כזה מהותי – כלומר אני לא פוגע באיכות חיי בזה שאני חוסך. להפך – אני מפנה יותר כסף לדברים אחרים (כמו אוזניות חדשות ל-iphone). חסכתי די הרבה כסף, בטח כמה אלפי שקלים בעשור האחרון בו אני מודע לנזקי החשמל ומכבה מכשירים מיותרים בבית. המטרה של התוכנית, כמו זאת המוצלחת בקליפורניה לפני כמה שנים (לא מצאתי גרף תמציתי, אבל הגרף למעלה הוא של הצריכה של קליפורניה ב-40~ שנה האחרונות. שימו לב מתי הגרף הכתום מתיישר – 1973. rings a bell? תוכניות עידוד מקיפות הם שיישרו את הקו. תוכניות אלה נכנסו לפועל בעקבות משבר הנפט), היא להפחית את הצריכה איפה שצריך – בבתים הבזבזניים. ושם כמובן הפוקוס צריך להיות. לא הייתי רוצה להקטין את התקציב שלה ע"י חיוב חלוקת כסף לאלה שכבר חוסכים. כולנו נרוויח אוויר נקי יותר בלאו הכי.

תכירו את אף אחד.
"אף אחד" הוא חלק מקמפיין חסכון בחשמל שעורכת ממשלת queensland באוסטרליה. חבר אוסטרלי שלומד איתי במכון ויצמן, וגר בבריסביין, הביא לי את ערכת שימור האנרגיה שאפשר לקבל חינם כחלק מפרויקט ממשלתי שמעודד חסכון בצריכת חשמל ודלקים למיזוג, חימום מים, וכל צרכני האנרגיה הגדולים בבית האוסטרלי – שדומים מאוד לבית הישראלי אגב. הכותרת של הקמפיין היא climatesmart, מה שמצביע על החיבור לשינוי האקלים. אך היא מדגישה בד בבד את החסכון בצריכת החשמל הצפוי.

השרות שמוצע בחינם הוא הזמנה של טכנאי אנרגיה שבא לבית , מתקין מד צריכת חשמל (כמו הוואטומטר שמשווק בארץ), מתקין נורות חסכוניות, וראש מקלחת חסכוני במים ומשאיר חוברת עם מדחום שכוללת הסברים מפורטים באיך להשתמש במד החום כדי לחסוך חשמל. כך נראית החוברת -

מתי ממשלת ישראל תשלח לי איזה עלון בתוך שקית מתכלה!?

בתוך השקית, המדחום הוא האביזר הכי בולט

העלון ממליץ לכם לקחת את המדחום ולשים מתחת לברז המים במטבח, ולראות אם התרמוסטט של הבוילר שלכם לא מכוון גבוה מדי (הרבה בזבוז חשמל כאן). לבדוק את הטמפרטורה שיוצאת מהמזגן שלכם (עוד מקום לחסכון ניכר. בחורף, ובקיץ).

מד האנרגיה שהם מתקינים (בחינם! המחיר שהצרכן משלם עבור השרות הוא 50$, וניתן לקבל rebate של 50$ מהממשלה. זו אמנם שיטה מרגיזה, ומאוד אמריקאית, לקבל משהו בחינם – כי צריך להתאמץ בשביל זה – אבל זה בכל זאת בחינם לאחר קבלת ההחזר) דומה מאוד לוואטומטר שאיל ביגר ואריאל רוטשטיין משווקים בארץ

שני הפריטים האחרונים בשקית הם עלון המפרט פעולות נוספות שניתן לעשות בבית

באמצע העלון יש דף , שהוא בעצם מדבקה שאפשר לקלף -

קשה לראות, אך המדבקות האלה הם תזכורות לחלק מהשינויים ההתנהגותיים שחוסכים – "כבה את האורות כשאף אחד לא בחדר", "בקיץ קרר ל 28-24 מעלות" וכדומה. לבסוף , מצורף מגנט עם שמות ספקים של מוצרים חוסכי אנרגיה

טוב, מה אפשר לעשות חוץ מלקנא באוסטרלים??
אני חושב שהמון! קודם כל, כל אחת מהעצות שהם נותנים רלוונטית גם לנו. לגבי מדי צריכה – אפשר לקנות גם בארץ. כן, זה לא חינם, אני יודע. אבל זה יחזיר את העלות אם תשתמשו בזה כדי לשנות את ההרגלים של כיבוי מכשירי חשמל בבית. תתפלאו כמה זה יחסוך.
וכמובן – אפשר לנסות להפוך אותנו לאוסטרליה, מבחינת הקשר של רשויות החוק לנושאי בריאות וסביבת החיים שלנו. הנה העצות של איתמר כהן בנושא.
קואופרטיב האנרגיה המתחדשת שקם לו באופן רשמי השבוע, הוא עוד אפשרות להכיר עוד אנשים שרוצים לשנות בנושא הזה. בקשר לוואטומטרים אני התחלתי תכנית השאלה צנועה (4 יחידות) במימוני, ובמסגרת הקואופרטיב, שבשאיפה תעלה את הצריכה הביתית של 4 משפחות על הרשת – באתר הקואופ –  ותהיה קטליזטור לדבר על כמה שינויים בהרגלי הצריכה יכולים להקטין את התלות שלנו בדלקים מזהמים (צריך לזכור את המספר הבלתי נתפס של 1500 איש שמתים בשנה באזור גוש דן בלבד ממחלות נשימתיות. חצי מהזיהום בארץ יכול להיות באופן גז מיוחס לצריכת חשמל.)

מתחדשת ונקיה מתחדשת ונקיה! חם מהתנור! יש קונים? יש לרוח. התעריפים עבור טורבינות רוח קטנות עד 50 קילוואט יצאו לחופשי. עכשיו, כמו בניסיון שלנו עם התקנות הסולאריות, יקח כמה חודשים עד שיתבהר איך מתקינים, איך מתמודדים עם הבירוקרטיה התכנונית וכדומה. אבל מזל טוב!

שלשום היה הכנס השנתי של ISES – האגודה הישראלית לאנרגיה מתחדשת – Israel sustainable energy society. הוא הניב כמה משפטים ודיונים מענינים. אני הולך לכנסים כאלה מ-2003 לערך, והם בדרך כלל מדעיים לחלוטין. פיתוח חדש באנרגיה תרמו סולארית, תאי שמש עם כימיה חדשה, שיטה לנקות פאנלים באופן אוטומאטי וכדומה. גם הפעם הרוב היה מדעי, ומענין ברובו, אבל בתחילת הכנס היו מספר הרצאות על מדיניות, ואחת שהפתיעה אותי ואף דיברה על התמונה הגדולה – קיימות. ההרצאה הראשונה היתה של עמית מור שדיבר על הפחתת התלות בנפט, הזכיר את עברו וזיכרון משיחה עם שמעון פרס על הקמת תחנה סולארית תרמית בערבה לפני 25 שנה, ותמונה של שמעון פרס במכונית חשמלית מלפני 25 שנה. 20 שנה מבוזבזות אני חושב שהוא קרא לזה. אני מאוד אוהב לשמוע את עמית מור מדבר, יש לו הרבה אש בעיניים. הוא מזכיר כל הזמן שהוא לא ירוק (חס וחלילה) אלא כלכלן, והם הראו שאם מסתכלים בתמונה רחבה זה כלכלי לישראל לפתח ולהתקין ולעבור לאנרגיית שמש בקנה מידה גדול.
לאחר מכן הרצה שלמה ולד, שנתן תחזית צריכה עד 2100 לפי gdp_ppp (ניסיתי למצוא ב-gapminder משהוא מקביל, אבל לא קיים ה-PPP). מרשים מאוד בהינתן העובדה שאני לא בטוח מה יקרה עוד 20 שנה. ללא תקרה לגידול האוכלוסין בישראל (yeah right) וקצב גידול קבוע כפי שהוא מסביר פה (זה המאמר שעליו נתן את השיחה) המסקנה היא שאפילו אם נכסה 600 קמ"ר בתחנות תרמו סולאריות ופוטוולטאיות נהיה חייבים עוד מקור. הוא איש גרעין, וזה תמיד הפתרון אליו הוא דוחף, למרות שבהקשר לפואנציאל של אנרגיות מתחדשות הוא היה די פייר לשם שינוי. אבל למה 600 קמ"ר זה המקסימון שאפשר? זאת לומר, עד 2100 , אם באמת נהיה פה 20 מיליון פלוס אנשים, אנחנו נהיה חייבים להקדיש יותר אחוז מה-600/20000=3% הנ"ל לאנרגיה סולארית. אני לא רוצה לדמיין את מחיר הנפט והפחם אז. או אולי אני כן – פחות מאנרגיה סולארית לבטח. בסוף השיחה שלו קם מישהו ושאל "למה לא להסב את כל הקרקע החקלאית לסולארי?" נפסיק ליצא מים לאירופה ודולרים לתאילנד .שלמה ולד נתן לפרופ' דן זסלבסקי לענות – "זה מזעזע! התוצאה תהיה מדינת תל אביב , ובדווים" …
אבל ההרצאה הכי מרשימה לדעתי, היתה של אברהם ארביב (וגם דוד פימן, כהרגלו, לימד אותנו משהו חדש) – צריך לחיות על הריבית, לא על הקרן, הוא הזכיר לנו. "המשבר הכלכלי בראי הקיימות" הייתה כותרת ההרצאה. מכיון שאברהם ארביב הוא המדען הראשי במשרד התשתיות, משרד ממשלתי מוביל, היה מרשים מאוד לשמוע אותו משתמש במושגים הכל כך חשובים ומהפכניים הללו. אין מוצר בר קיימא – רק תהליכים, ואנחנו רחוקים מאוד מהדרך ברת הקיימא – וזה התבטא במשבר הכלכלי שהיה, שהוא רק ההתחלה אם נמשיך כך.
אברהם מספר לנו שצמיחה מתמדת (ראה וולד) אינה בת קימא, ותביא לתגובה לא לינארית של קריסה. צריך לראות את המשבר הכלכלי הנוכחי של תחילתו של תיקון, שישאר איתנו. אנחנו חיים היום במשחק פרמידה ענק הוסיף, ומישהו בסוף, משלם את המחיר של הרווח הענק שעושים יוזמי הפירמידה. פסימי משהו ד"ר ארביב. אני מבין אותו. איך יוצאים מזה?
שינוי פרדיגמה מוחלט ביחס למקורות אנרגיה ולטכנולוגיות להמרתה.
אברהם למשל, לא קונה אגסים מאיטליה. לפרוט של כל ההרצאות וציטוטים יותר מסודרים אגב, הסתכלו ב-www.energianews.com
ומה פרופ' פיימן הוסיף? הוא דיבר על עבודה, שאת תחילתה שמענו בשנה שעברה בכנס בשדה בוקר, בדבר אחוז החדירה המקסימאלי של חשמל סולארי לרשת החשמל בלי איבודים. למה הכוונה? אם אין לנו אגירה, אז אנו חייבים לשים לב כמה הספק מותקן של אנרגיה סולארית אנחנו מחברים לרשת. אם נחבר יותר מדי, יהיה מצב בו אנו נייצר יותר ממה שהרשת יכולה לקבל, ואז יהיה בזבוז (יצתרכו לנתק חלק גדול מהפאנלים). זו בסופו של דבר שאלה כלכלית, ושאלה של שטח מבוזבז. אבל המסקנות חשובות, והמספר שאפשרי להכניס עם רשת החשמל הקיימת הוא נמוך מאוד. 0 בעצם. כי נכון לעכשיו, ברגעים בהם הצריכה נמוכה, כל המתקנים המספקים חשמל הם מבוססי פחם, ועם יחידות פחמיות אין שום גמישות. אי אפשר לכבות אותם חלקית על חשבון סולארי. זה ניתן לעשות רק עם גז טבעי, ועם מזוט. בקיצור (קראו פה ליותר עומק) פיימן אומר לנו שאם אנחנו רוצים לחשוב קדימה, עלינו להכין את רשת החשמל ולהתאים את התחנות העתידיות שאנחנו מחברים לרשת, כך שיהיו מהסוג הגמיש שמאפשר הבודה בצמוד לאנרגיה סולארית, או כל אנרגיה מתחדשת אחרת (רוח). בקיצור – בבקשה (נר לקרוא במבטא אנגלי כבד) לא להקים תחנה פחמית נוספת.
השיקולים האלה מובילים את פיימן לעוד מסקנה – "פשע להפעיל את חברת החשמל כחברה רווחית". חברת חשמל צריכה להיות חברה שצריכה לחסוך מקסימום דלקים. אמן. מאוד מזכיר אגב מחשבות בקשר למשבר אחר, משבר המים. ראיתי השבוע את blue gold, והמסקנה שם דומה באשר להפרטה ולתוצאות שלה. מה שמשעשע פה, הוא שחברת חשמל אינה מופרטת, ואנחנו אוכלים אותו סוג של חרא.

מה עוד? רן ורדימון דיבר על הפוטנציאל של גגות תל אביב. לפי  210 kwh/m^2/year ושטח גגות זמין של 70 קמ"ר (1000 דונם=קמ"ר) ניתן לייצר 30% מהאנרגיה החשמלית (שזה 30% מסך האנרגיה שאנו צורכים באופן גס, שליש תחבורה, שליש חשמל, שליש תעשיה+חקלאות) . מסקנה – אם אתה ירוק – תבנה גג שטוח. שטח זמין על הגג הוא 20% בגג משופע אדום ומזעזע מבחינת בידוד ובליעת קרינה, 50-70% שטח זמין בגג שטוח – לבן ומתאים לישראל.
עוד שיחה מענינת, וכזו שסוגרת את הפוסט הזה באופן מעגלי של חזרה לנושא הראשון בו התחלנו, נתן חנוך. הוא פרט את העלויות האמיתיות והרווחים האמיתיים מהתקנות סולאריות פוטוולטאיות שזוכות לתעריף שיצא לפני שנתיים. בקצרה -

112,000 עלות ש"ח למערכת 4 קילוואט, תחזיר 173,000 שח על פני 20 שנה. 14.3 שנה החזר. אורך חיים של 20 שנה, כך שזה נטו רווח – אך לא מספיק רווח לעומת אפיקים אחרים. הוא ראיין את המחוקק, והרבה מתקינים אחרים, וסיכם – "המחוקק אמר בעצמו, וכך גם המתקינים, אנחנו רוצים לאפשר למי שירצו להגשים זאת. שאף אחד לא ירוויח מזה על חשבון הציבור" … כך בדיוק היא  גם הגישה בטורבינות רוח קטנות, אותה אני שמעתי מהרשות לשרותים ציבוריים חשמל. חס וחלילה לא להפוך את זה למספיק כלכלי כך שאשכרה משהו גם ירוויח כסף, וגם יתן תועלות כלכליות למשק.  לא. עדיף שהאחים עופר ירוויחו. הם יזמינו את האנשים הנכונים למסיבה.
בלי להיות דמגוגי על חשבון האחים עופר, אני יכול לומר שבלי שזה יהיה מספיק כלכלי, התעריפים לא שווים כלום. וזה בעיה, כי לרשות ולשאר הגופים אין את התעוזה ללכת מעבר לסף ה"מספיק כלכלי", והם בוחרים לעמוד בדיוק על הגבול, וקצת לפני. שאף אחד לא יאשים אותם בטעות בשיחוד הציבור…

ומה עוד, בכל זאת? אולי פנינה אחת מפרופ' אמריטוס דן זסלבסקי, אצלו עבדתי פעם אגב בבניית טורבינה לפרויקט של בקרה שהיה קשור לארובות השרב (עם אודי גולדווסר ז"ל אגב, שקילל אותי שסחבתי אותו לבנות משהו, להבים לטורבינה מפחמן אפוקסי, שלא הולך לעוף בסוף…).
הוא הזכיר את נושא האנרגיה מהגלים, ואמר שזה מזעזע, ויגרום לבצורות. מהם התהליכים? ככה – (בוא נראה אם אני זוכר)

1. צריך מים חמים בשביל מי גשם (גד אסף)
2. גלים מערבבים את המים, את השכבה קרה עם החמה.
3 מכונות גלים בקנה מידה רחב יפסיקו את הגלים , ויקררו את המים.
4. מים קרים – אין אידוי, אין עננים.
5. אין גשם

כבר כתבתי פה קודם על המכשיר הזה, ומי ששם לב ראה שאני מפרסם אותו בצד שמאל של הבלוג. לא, אין לי מניות בחברה של ביגר ואריאל שמביאה את המכשיר, אך בתור מישהו שהביא לפני שנתיים וחצי ומשתמש גם היום במכשיר דומה אני מבין ומכיר את היעילות הרבה שיש בהצגת צריכת החשמל בכל רגע ורגע מול הפרצוף שלנו.

כשאני ודרור צחורי חשבנו על מצגת בנושא אנרגיה נקיה וחסכון עבור מוזיאון המדע בחיפה לפני כמה שנים, ניסינו לחשוב מה נחשב כבר היום אייקון תרבותי של בזבוז. מה אנחנו לא יכולים לתת לו לעבור בלי שנגיב? נורה דלוקה או דלת וחלון פתוחים כשהמזגן/חימום עובד לא ממש תופסים לצערי. מה שכן תופס, כבר עשרות שנים, זה הברז המטפטף. אין, אני לא מכיר אחד שיכול לתת לברז מטפטף שהוא רואה לעבור הלאה בלי שידו תיגש אל הברז ובתנועה קלה תסגור אותו. זה מה שרצינו לעשות עבור חשמל. "מיצג הברז המטפטף" קראנו לזה. אז הנה, עכשיו, הביאו את זה לכל בית ובית!

מד הצריכה הזה הוא בעצם עוד שעון חשמל, רק שבמקום להיות סגור בארון בחוץ, הוא גלוי בתוך הבית. במקום שהברז יטפטף בחצר ואף אחד לא ישים לב, אנו מתקינים מצלמת מעקב אחרי הברז, ומסך שמציג בזמן אמת את קצב הטפטוף, כמה זה עולה לנו, וכמה זה עלה מתחילת החודש. זה כלי מודעות נפלא, והראו כבר ברחבי העולם שהחסכון הצפוי משילוב כזה צג בחיינו הוא 20%! עבוור מכשיר שעולה 515 ש"ח (ללא התקנה – ההתקנה פשוטה, אך החברה מציעה גם שרות התקנה בתשלום נוסף) וצריכת חשמל ממוצעת בישראל של 6000 קוט"ש בשנה, שהם כ-3000 ש"ח, מדובר בהחזר על השקעה של פחות משנה!

אני מארגן קניה מרוכזת של מדים במסגרת הקואופרטיב לאנרגיה מתחדשת ואני מזמין כל מי שרוצה להצתרף ע"י שליחת מייל אלי – levy.hanan@gmail.com. אני יעזור עם ההתקנה לכל מי שצריך, זה ענין די פשוט. לקניה ישירות מהחברה – http://www.wattometer.co.il/

הנה וידאו, בגרמנית עם כתוביות באנגלית, שמראה התקנת מכשיר דומה של חברת חשמל גרמנית שמתקינה מדים כאלה לא כתוסף אלא במקום המדים המקוריים! אצלנו אם אתם תוהים, הנושא עלה אך חברת חשמל לא ששה לקדמו משום מה (באמת משום מה אם אתם שואלים אותי, או את חברת החשמל הגרמנית…) הוידאו מראה את התנהגות המשפחה לאחר התקנת המכשיר. מה שמידע יכול לעשות!

David MacKay הוציא לאחרונה ספר חופשי על אנרגיה ברת קיימא – ואני קורא בו בהנאה כבר יומיים רצוף. מה עוד אפשר לחדש על אנרגיה ברת קיימא? מה עוד אפשר לכתוב על האדיקציה שלנו למחצבים מאובנים ועל התוצאות הרות האסון, מהדלדלות המשאבים והשארת שוקת שבורה לילדינו, דרך מוות מזיהום אוויר ועד התחממות כדור-הארץ ששוב, תשפיע על ילדינו ולא עלינו? מה עוד אפשר לכתוב על זה שכבר לא נחרש היטב בעיתונים, ברשת ובספרים? אבל בעצם, האוסף רב הזה של מידע לא יצר הבנה גדולה יותר בציבור באשר לכיוון בו אנחנו צריכים ללכת כדי לפתור את הבעיה הזו. להפך, אנשים משוכנעים שניתוק הפלאפון מהשקע חשוב, ומתרכזים בכיבוי מכשירי חשמל במקום בבידוד הבית והרמת המספר בתרמוסטט של המזגן בקיץ מ-18 ל-25 מעלות. ומאידך, כשאנו מדברים על הקמת חוות סולאריות, אנשים מתנגדים ומדברים על פגיעה בשטח, כאילו הם לגמרי מנותקים מהכמות האדירה של השטח שכל טכנולוגיה מתחדשת צריכה בשביל לייצר את האנרגיה שההרגל שלנו דורש. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה וזה בדיוק מה שדיוויד מנסה להעביר לנו.

בסריה של פרקים, שעוברים באופן אלטרנטיבי בין צריכת אנרגיה – תחבורה, חימום קירור, טיסות לחו"ל – לבין ייצור אנרגיה – חוות רוח ביבשה ובים, אנרגיה סולארית על כל גווניה, אנרגית גלים, גאות ושפל – בונה דיוויד שני עמודות, אדומה שמיצגת צריכה, וירוקה שמיצגת ייצור נקי ומתחדש, כדי לענות לכולנו על השאלה – האם אפשרי לייצר את כל האנרגיה שלנו ממקורות מתחדשים? אם לא, איזה שינוי בהרגלי החיים אנו צריכים לעשות, ומה תהיה המשמעות מבחינת שטח עבור כל מקורות האנרגיה המתחדשת העומדים לרשותינו?

דיוויד בריטי, אז המספרים הם עבור בריטניה. אבל מכיוון שהוא עובד ביחידות אנרגיה לאדם, המספרים מאוד קריאים ומובנים. אם אנו יודעים שצריכת החשמל הממוצעת בבריטניה (שזהה לישראל אגב) היא כ-17 קוט"ש ליום, אז קל לנו להבין את המשמעות של נסיעה יומית של 50 ק"מ ברכב פרטי חסכוני – 40 קוט"ש ביום!

הספר הזה, שאפשר להוריד אותו כ-pdf ולהדפיס (דו צדדי – 380 עמודים!) או לקרוא על הרשת, הוא הקריאה היחידה שתצתרכו לעשות בעשור הקרוב כדי להבין את בעית האנרגיה, באופן שיתן לכם את הכלים כדי להחליט מה צריך לעשות.

הנה תקציר, וידאו של דיוויד:

אתמול לקחתי יום חופש, והשלמתי כמה ביקורים שחיכו לי. קודם כל, הבוקר נפתח בביקור בקורס בניית טורבינות הרוח של נועם דותן, בסטודיו וורטיגו בנתיב הל"ה. מדובר בכפר אומנות אקולוגי, ואף נוצר שם חיבור סוף סוף עם שותפו של איל ביגר בייבוא מד הצריכה המעולה שאני מתכוון לעזור להם להפיץ בארץ, בשביל להתחיל לחסוך פה בחשמל! מומלץ לכל בית. הסברים מפורטים על הטורבינה שנבנתה שם אפשר למצוא בעמודים בנושא בניית טורבינות רוח בצד האתר, עם הבדל אחד, שנועם בחר לייצר להבים מצינורות PVC . את החומר אני לא אוהב, אבל השיטה פשוטה להפליא ונותנת ביצועים סבירים. למעשה, נועם ביקש שאחפש נתונים על מקדמי עילוי של חתכים מעגליים כפרופילים (arc sections), ושלשום חבר דג לי מאמר מ-1947 של ניסויים שנעשו במנהרת רוח, והפרופיל לא נראה כל כך גרוע. לא פרופיל NACA, אבל גם לא רע, עם יחס עילוי לגרר של 50+ בנקודה האופטימאלית.

בתמונה נועם מסביר לחברי הקואופרטיב שהצטרפו לסיור, איך עובד הזנב המתקפל של הטורבינה. מנגנון פשוט, שמשתמש במשקל הזנב כקפיץ מחזיר, ובעצם מקפל את הזנב כנגד דיסקת הלהבים ברוחות חזקות, כדי להוציא את הלהבים מהרוח ולהגן על הטורבינה, תוך כדי שעדיין יש ייצור של חשמל (אם כי פחות מברוחות האופטימליות, בדרך כלל באזור ה-30-40 קמ"ש). מנגנון פשוט, אך קשה להסברה. עוד תמונות מהביקור -

אלעד מסביר על אווירודינמיקה של להבי טורבינה

אלעד מפקח על יציקת הרוטור. הרוטור הוא החלק המסתובב בגנרטור. אתם יכולים לראות 12 מלבנים, שביניהם נמזג הפוליאסטר. המלבנים הללו הם מגנטים נאודיום-פריט-בורון מאוד מאוד מאוד חזקים, שמחוברים לדיסקת פלדה. סביבם יש סרט פיברגלס (או אולי נירוסטה לא מגנטית, לא בטוח מה הם שמו ברוטור הזה) שתפקידו למנוע מהמגנטים להזרק המהירויות סיבוב חזקות. הרוטור מסתובב מול הסלילים, היצוקים גם הם באופן דומה, ומייצרים חשמל כתוצאה מכך.

אחרי הסיור הזה נסעתי לטפס על איזה מגדל בתל אביב למדוד רוח – אני מת על הרעיון של טורבינות רוח עירוניות, אבל כפי שכתבתי פה לא פעם (ראו העמוד – טורבינות רוח עירוניות) טורבינות רוח צריכות רוח, ואת זה אין על רוב הבנינים. יוצאי דופן הם גורדי השחקים. כמו זה -

אבל קודם כל – מודדים. אין שום דרך אחרת לדעת אם שווה או לא שווה להרים טורבינה.

את היום סיימתי אצל אחי התאום בבר אילן, שמתכונן במרץ לתחרות כדורגל רובוטים. מאוד משעשע. צעצועים יקרים – עשרת אלפים יורו לשחקן! כמעט כמו ביורוליג! בכל מקרה, לבעוט לשער הם כמעט מצליחים (התחרות היא על אלגוריתמיקה – הרובוטים כבר בנויים ע"י חברה צרפתית, כל השחקנים שווים). ומה קורה כשהם נופלים? הנה , תראו -

חבר שלח לי את הלינק הזה אתמול. משהו מהפכני! חסכון אדיר במיזוג! האתר והסרטים בו מבטיחים הרבה. בינתיים, עדיין לא ברור לי מה נכון ומה לא. מדובר בקרור באידוי. לא משהו חדש בתור קונספט. אבל עם פיתול חדש. קרור עקיף באידוי, עם מספר שלבים. הם טוענים לשתי נקודות עיקריות:

• האוויר שנכנס לחדר הוא יבש (עם לחות נמוכה).
• האוויר יכול לרדת לטמפרטורה הקרובה לזו של נקודת הטל

הנקודה הראשונה אפשרית וידועה. בקרור רגיל באידוי, מה שעובד רק במקומות מספיק יבשים (לא תל אביב), האוויר מוזרם דרך ספוג מלא מים, המים מתאדים ומקררים את האוויר בתהליך, שיוצא קריר ולח. כדי להכניס אוויר יבש וקריר, פשוט צריך להשתמש במחליף חם – בצינור אחד האוויר הלח, ובשני האוויר היבש. כמובן שיש איבודים, ולכן התוצאה מעט פחות קרירה – אך יבשה.

לגבי הנקודה השניה, אני לא בטוח אם זה אפשרי. והם טוענים לא רק לזה, אלא גם לכך שהם יודעים לעשות את זה באזורים לחים. יש להם איזושהוא "heat and mass transfer system" (אבראקדאברא!) שמשתמש במספר מחזורי קירור ואידוי.
טוב, זמן לעשות חושבים.

במסגרת קואופרטיב האנרגיה המתחדשת, קבענו סיור מודרך אצל איל ביגר בו השתתפו כ-16 חברים. איל עוסק כבר עשור + בנושאי אנרגיה נקיה ואקולוגיה מעשית. הוא החל את דרכו בייצור ביודיזל משמן משומש (וידאו בהמשך), נסע לדנמרק ללמוד על אנרגיות מתחדשות (הדנים עוסקים ביותר מטורבינות רוח כשזה בא לאנרגיה נקיה!) ולפני כשנתיים הקים את יוזמת האנרגיה הטובה, שמטרתה לווסת פליטות פחמן בעזרת פרויקטים של שימור אנרגיה וייצור אנרגיה נקיה. נשמע דומה למשהו… לקואופרטיב שלנו למשל! כן, איל ביגר והיוזמה שלו הם השראה לכולנו בקואופרטיב. למעשה איל ראה את היוזמה באופן דומה למטרה שלנו, אך הפך למלכ"ר (מוסד ללא כוונות רווח) לאחר שהחברים ביוזמה (היא גם מבוססת השקעה ראשונית מצד הרבה משקיעים קטנים, מניה של היוזמה עלתה 500 ש"ח) החליטו שהם מעדיפים זאת. הקואופרטיב שלנו לעומת זאת, קואופרטיב יזמי כפי שאני מגדיר אותו, הוא יוזמה כלכלית לחלוטין. אין לנו זכות קיום ללא רווח כספי. את קואופרטיב האנרגיות המתחדשות מובילה האידיאולוגיה, ייצור חשמל נקי שאינו הורג ויכול להיות חלק מתרבות ברת קימא, ושיתוף ציבור ע"י מודל האגודה השיתופית, ואנו ניישם זאת על טכנולוגיות ומודלים שיהיו כלכליים לחלוטין.

מה בסיור?
אייל הפך את הבית שלו ושל ליזבת למרכז הדגמה לטכנולוגיות של חיים עם טביעת רגל מינימאלית. הבית ממוקם במושב, אך חלק ניכר מההצעות והניסיון של איל ישים לאזור הבנוי. איל פתח את הסיור בפינה הסולארית של הבית. קודם כל – דוד שמש. החוק מ-1976 מחיב דודי שמש בכל דירה הנבנית בישראל מלבד בנינים גבוהים שבהם שטח הגג אינו מספק. דוד השמש מחזיר את ההשקעה בכ-8 שנים, שזה גם אורך חייו לערך. עם זאת, בראיה לאומית דודי השמש מייצרים מספר אחוזים יפים מתוך צריכת האנרגיה הביתית בארץ והם הישג מרשים וחשוב. שלב שני – 500 וואט סולאריים. לאיל מערכת פוטוולטאית שגם מצלה על המרפסת שלו. הוא התקין אותה עוד לפני התעריף הירוק שהרשות לשרותים ציבוריים נתנה. לבסוף, יש את התנור הסולארי. בשבילנו, לבשל עם השמש זה קוריוז. לאיל תנור קטן שהוא לוקח לטיולים, ותנור גדול יותר שמשמש אותו בבית (ביצה קשה בשעתיים בתוך גרב שחורה). איל השתתף בוועידה כלכלית סביבתית בין לאומית לפני כשנתיים, שם למד על פער תפיסתי בין העולם השבע (אנחנו למשל) לעולם הרעב (אפריקה בסיפור זה). העולם השבע מנסה לדחוף פתרונות של אנרגיה "נקיה" ממקורות ייצור מרכזיים, כמו כורים גרעיניים. האפריקאים מצידם אומרים, שרוב בעיותיהם יפתרו ע"י תנורי שמש שיחליפו שעות רבות של שיטוט למציאת עצים להסקת התנור, ופאנלים פואוולטאים קטנים (100 וואט) לכל משפחה, לצרכי תאורה ורדיו למשל (הטענת פלאפון …). תנור שמש הוא אמצאי פשוט שמשתמש באנרגיית השמש לחמם סיר ל 100-150 מעלות. אפשר לבשל כך יופי. למידע מקיף – solarcooking.org .

במקום לכתוב על הביקור, צילמתי אותו עם מצלמת הוידאו של ה-iphone. שני קטעים לא צילמתי – אחד זה הפתיחה הסולארית שתוארה לעיל, והשניה זה התאור של מערכת המים האפורים והבניה של מזגן הגיאותרמי, המתבסס על אוויר קריר מתוך בור ספיגה שלא בשימוש כמה עשורים, והרצתו דרך הבית ע"י משאבה. צילמתי את איל בקטע הזה, אך מכיוון שעדיין לא טיפלתי בבעיית הרוח על המקרופון, זה לגמרי לא מובן… איפה קונסטנטין כשצריך אותו?! כל שאר הקטעים מופיעים בוידאו שיופיע כאן ועכשיו: