עץ בעיר - הפורטל החדש לחיים אקולוגיים בעיר .
אני הולך לכתוב ענף חדש בעץ, זה המונח של עץ בעיר לבלוג, בכלל הם יצרו מונחים מאוד פרחוניים לכל הפעילויות הסטנדרטיות בבלוג, כמו שזירת זר פרחים (אוסף תמונות) , עלה (פוסט) וכדומה. הוויקי שלהם שמסביר את כל זה.
אופרת רוק חזקה, אילת רובינסון עם קול מהמם, וטקסטים כל כך מוכרים שאתה משוכנע שכבר שמעת אותם פעם…
"מלחמת העצמאות, מלחמת ההתשה, מלחמת ששת הימים, מלחמת השחרור, מלחמת יום כיפור, מלחמת המפרץ, מלחמת לבנון, כל כך הרבה שמות וכינויים, כל כך מעט בהיגיון. תגידו "לא המצאנו שום דבר, מלחמות תמיד היו ויהיו". הכול נכון. אז מה אני צועק? פשוט, פשוט נמאס לי לשחק. נראה לי לא הוגן, נראה לי לא חכם. הרי למדנו לשחק את המשחק הזה בגן. כי מי החליט שטוב למות? ועוד בעד המדינה? ואם כולם נמות בעד, אז מה התובנה?"
A composer is a guy who goes around forcing his will on unsuspecting air molecules, often with the assistance of unsuspecting musicians.
There is more stupidity than hydrogen in the universe, and it has a longer shelf life
The Real Frank Zappa Book
מתוך wikiqoute .
פשוט גאון הבחור.
לפני זמן קצר (מתי זה היה? אממ… יערה בטח תדאג להזכיר לי) התחתנתי עם היערה הנאווה.
החתונה התרחשה בחוות "חווה ואדם שעל יד מודיעין.
המקום הוא חווה אקולוגית חינוכית המעבירה סדנאות לתלמידי יסודי ותיכון , חוגים לכל הגילאים ופעילויות שונות בחגים וחול המועד המיועדים לכל המשפחה ומטרתם אחת - לחנך וללמד את אהבת הסביבה ולספר על החלק שלנו בה. או במילים שלהם:
"החזון שלנו הוא קהילה ויחידים מודעים , בעלי ראיית עולם רחבה הלוקחים אחריות על עצמם ועל סביבתם וחיים בשלום עם עולם החי, הצומח, והדומם.
אנו מאמינים כי הדרך להגיע לחזון הינה באמצעות עצירה, אפילו לרגע , ממרוץ החיים השוטף לשם "לקיחת אוויר", שהייה בטבע ולמידה ממנו, התבוננות אמיתית בעולם וחוויית המציאות בעזרת החושים ובאמצעות עבודת כפיים.
אנו מאמינים כי אנשים המבינים את המערכות בטבע ובחברה, המודעים לעצמם, הפתוחים ללמידה ולהתנסות, הנם אנשים מאושרים יותר כמו גם אנשים המסוגלים להעניק אושר לזולתם.
מעולמם של הילדים ניגע גם בעולמות נרחבים יותר."
המקום נפלא, עם מראה יחודי. הוא כל הזמן בבנייה - אז אני צופה שהוא אפילו ישתפר. יערה נדלקה על המקום, ושנינו שמחנו שחלק מכספי החתונה יתגלגלו למקום כה נפלא. ההכרות הראשונה שלי עם המקום הייתה התקנת טורבינת רוח קטנה (לא שיש פה הרבה רוח, אך מכיוון שהמקום מלמד על יצירת חשמל באופן בר קימא, הוחלט שראוי שתהיה פה דוגמא לניצול אנרגיית הרוח כמו גם אנרגיית השמש שתורמת את החלק המשמעותי של החשמל לתפעול השוטף של החווה) עם חברת solarpower .
מספר תמונות נבחרות
למי ששוקל להתחתן בחווה.
לכל בחברים והמשפחה ששימחו אותנו בהגיעם לארוע שלנו,
אוסף כל התמונות שצולמו בחתונה.
וידאו יהיה בקרוב - כשיהיה נעדכן את כולם.
עוד כמה הערות אולי, לגבי הסיבות שבחרנו לערוך את החתונה כפי שהיא.
אני פעיל סביבתי כבר מספר שנים, לעיתים יותר ולעיתים פחות, אך מאז שהתחלתי ללמוד על החשיבות של מעשי, וההשלכה שיש לתרבות ה"השתמש וזרוק" שלנו - אין דרך חזרה. כמו במשל אפלטו והמערה, ברגע שמבינים שיש נזקים מתמשכים לדרך בה אנו צורכים את העולם, נוסעים ממקום למקום, קונים אוכל , בונים את בתינו ומאירים את רחובותינו אי אפשר באמת לחזור ולהביט על הצללים ולהסתפק בהם. אבל כמו בכל דבר אחר - צריך תמיד להפריד בין העיקר לתפל. אכן, אין קשה מזה. שלל מאמרים ומחקרים, הגובלים בין ספקולציות מטורפות לאמיתות מפחידות מקיפות אותנו. מה נכון? מה חשוב לעשות? פלסיק או נייר? חשמלי או ביודיזל? אורגני המגודל בניקרגואה, או לא אורגני המגודל בעמק יזרעאל?
שאלות חשובות. אין לי תשובה לרובם, אך ברור שישנם דברים ברשימה הזאת עם השפעה גדולה יותר, וישנם דברים עם השפעה זניחה יותר. שימו לב שלא הזכרתי כלל פלאפונים סלולריים, מכיוון שלמרות חוסר אהדתי את התרבות שהמכשירים הנ"ל יוצרים, תרבות שלניתוק מהסובבים אותנו והעדפת תקשורת עם מצלצל אלמוני מבן שיח העומד מולך, ואני אכן לא אוהד את התרבות הנ"ל, הנזק שגורמים הפלאפונים אינו מוכח, ויותר מכך, הבורות בהבנת עוצמת הקרינה וההבדל בין קרינה בלתי מייננת - כזאת שלא מוציאה אלקטרונים מהמולקולות השונות המרכיבות אותנו - לקרינה מייננת, ועוצמות שידור, כמו העובדה שהעוצמה של פלאפון על יד האוזן גדולה בכמה מונים מזאת שאנו סופגים מהאנטנות, ויש צורך ביותר אנטנות (עד גבול מסוים - מה שנקרא אופטימיזציה של המערכת) על מנת להקטין את עוצמת השידור של הנייד שלנו ואת סכ"ה הקרינה הלא מייננת שאנו סופגים. כל אלה לא נלמדים על ידי הקהל שכמו בציד מכשפות קופץ על כל מאמר וכל פוליטיקאי המצתרף למלחמה וממהר לבכות על מר גורלו ועל האנטנה השטנית הנמצאת על גג ביתו בעודו עונה לשיחה בסלולרי שלו. והי - אולי יש אמת, ואני תמיד בעד עיקרון הזהירות, ובאמת מבחינתי לסגור את כל האופרציה עד שיוכח אחרת. אבל עדיין לא ראיתי אף אחד שמתלונן נפטר מהסלולרי שלו לטובת "בריאותו"… אבל אני סוטה מהפואנטה - והיא, שיש כל כך הרבה, כל כך הרבה אפילו לא מתחיל לתאר את זה לצערי, של נושאים אחרים סביבתיים ובריאותיים שראוי להתעסק איתם קודם כי ההשפעה שלהם היא ברורה והרסנית ודורשת את מלוא משאבינו לשם פתרונה.
חתונה. כן, כל זה התחיל מחתונה.
טוב, אז מה הפואנטה בחתונה אקולוגית אליה כולם מגיעים ברכבים פרטיים מזהמים?
כמובן לא דרך ההגעה… אבל החתונה כללה מזון צמחוני, ואנרגיה נקייה, ומימנה בצורתה הצנועה המשך פעילות של מוסד חינוכי שיגדל דור המחובר יותר למורשת האקולוגית של המין האנושי, ואלה לטעמי החלק הארי של הפעילויות החשובות והנושאים המשמעותיים על סדר היום הסביבתי.
חינוך, אנרגיה, מזון, תחבורה … לחתונת הכסף אני מבטיח תחבורה חשמלית שתוטען ע"י פאנלים סולריים וטורבינות רוח…
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון, בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא "בגרות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו לעשות את מה שאני מבקש, למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן. אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים "כבוד".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי, מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.
בהתחלה לבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית".
היום אני יודע שזה "אהבה עצמית".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי, הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים, ממש נטשתי את ה"מגה" פרוייקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאני אוהב, בקצב שלי, היום אני יודע שקוראים לזה "פשטות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות
היום גיליתי שלזה קוראים "צניעות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכול.
היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים "שלמות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד, אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי, היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי, ולזה קוראים "לדעת לחיות".
לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני לבין עצמי או ביני לבין האחרים.
אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם ואז נולדים עולמות חדשים.
(צ'ארלי קרא את השיר במסיבת יום הולדתו ה- 70 ב - 16 לאפריל 1959)
הרבה יותר נחמד לסלק שדה מוקשים מאשר להניח אותו. תראו בעצמכם.
קבלו את Tower of Power ! שיר עם חזון.
טוב, האמת שהיה להם שעון מעורר משלהם - משבר הנפט של 1973. תארו לכם שאולמרט עולה לשידור אצל יונית עם מסר לאומה " אנא סעו רק 80, כדי לחסוך בדלק" … לא סביר - אבל אם כן, בטח מישהו יחבר שיר דומה לזה.
המילים המלאות:
There's only so much oil on the ground
Sooner or later there won't be much around
Tell that to your kids while you driving downtown
That there's only so much oil on the ground
Can't cut loose without that juice
Can't cut loose without that juice
If we keep on like we doing things for sure
Will not be cool - It's a fact
We just ai't got suffiecient fuel
There's only so much oil in the ground
Sooner or later there won't be none around
Alternate sources of power must be found
Cause there's only so much oil in the ground
There's only so much oil in the earth
It's a fact of life - for what it's worth
Something every little boy and girl should know since birth
That there's only so much oil in the ground
There's no excuse for our abuse
No excuse for our abuse
We just assume that we will not
Exceed the oil supply
But soon enough the world will watch the wells run dry.
לפני 6 שנים התהפכתי בג'יפ.
זו היתה הנסיעה הביתה. הנסיעה הזאת שסוגרת תקופה. פה היה מדובר בסוף חודשים של עבודה אנטנסיבית למען הקמת מרכז רפואי בלב קהילה של 6000 איש המנותקים מהציווילזציה (אם זה המינוח המתאים לאקוודור) וחיים בין 1.5-6 שעות מהבית חולים הקרוב. מרטין, הדוקטור הגרמני שיזם את כל הפרוצדורה - שאף זכתה לשם foundation human nature היה הנהג, ואנוכי, שהצתרף לחודש האחרון של ההקמה עם איזה ג'וק של הרמת טורבינת רוח, היה הנוסע מאחור, יחד עם אד - שותפו של מרטין לעשייה ודוקטור בפני עצמו, אנגלי ורצה השם גם יהודי, שרה - אחראית המתנדבים קליפורניה, ואיזה אקוודורית טועה שעלתה לטרמפ.
הנסיעה סיכמה שבוע בו הולווה הרכב, Toyota 4runner מהארגון הגג , או סוג של אירגון הגג Jatun Sacha, לשם העברת מקרר גז למרפאה, פרט חיוני לשמירה על התרופות. היינו אחרי שבוע גשום,ומאד שמחנו שעברנו בקלות את האזורים הבוציים, "step on it" אני זוכר שפלטתי, ומרטין, יומיים לפני טיסה חזרה לגרמניה, וראשו מסוחרר מההצלחה של יוזמתו, הגיב בשמחה בלחיצה מוגברת על הגז.
ירידה תלולה, כביש עפר חלק, התפתלות נחש על פי תהום. ימינה, שמאלה, ימינה והופ! אנחנו הפוכים. שברו של חלום. בעודנו זוחלים החוצה (לא היינו חגורים כמובן) האקוודורית פורצת בצחוק צבוע משוחרר ,קצת פריקי למען האמת, ומרטין מקלל בכל השפות שהוא מכיר -chuch de madre! shaisa! i fucked it up!
שרה שברה את היד, וכלבלבה הצעיר שקנתה לפני יומיים לא נראה באופק. 5 שעות ובקבוק וודקה אח"כ. הצוואר עוד תפוס, היד של שרה עוד כחולה וחבושה, והג'יפ מחכה לגרר אחרי שהכפריים המקומיים עזרו לנו להפוך אותו. אנחנו בקיטו, בדירה השכורה, מריצים שורות ומנסים לשכוח מהכל.
מחר, מרטין יגלה שהביטוח של הג'יפ נגמר לפני יומיים, ושהאירגון הצעיר שזה עתה הקים עומד על סף תהום עם החוב שנוצר. למה אני מספר לכם את זה? כי השבוע עבר עלי ארוע שהזכיר לי את זה. מילואים. הנדסה. אימון . מה שאומר אבק ונגמ"שים. נגמ"ש צה"לי למי שלא מכיר, זו חיה עם שיכוך כמו של גוש בטון ,היגוי כמו של צוללת גרעינית וברקס כמו של פיאט 127 (האמת שתמיד השוויתי את הברקס של הפיאט שלי לנגמ"ש, אז זה טיעון די סיבובי…) . קשה לנהוג נגמ"ש בשטח בלי לחטוף צרור של תלונות וביטות בגב. אלא אם כן תנהג ממש לאט, נגיד 5 קמ"ש. אז רצה המקרה, ושותפי למילואים ברנע חטף עלי קריזה מטורפת על "נהיגתי הפרועה" ואיים לפוצץ אותי מכות , אם לא אתחיל להירגע. ניסיתי להגיב בעדינות, אבל חום של מדבר, שכבת אבק על המוח וסתם טיפשות גרמה לכך שהזכרתי משהו לגבי אמא שלו. זה כבר ממש הקפיץ לו ת'פיוז, ובעודו קופץ מתא הלוחמים, ברחתי מתא הנהג כמו שהפחדן הפנימי הטבוע בי מורה. אני מאמין בגישת הפוקר - לבלף עד הרגע האחרון, אבל בסוף, לפעול לפי הקלפים שהטבע חילק לך, וברנע מה לעשות, גבוה ממני בראש.
אחרי שהופרדו הניצים ועצרנו באיזו עמדת המתנה, ברנע ניגש אלי ליישר את ההדורין. תראה, הוא אמר. לפני 6 שנים , במילואים,נהגתי בהאמר, ונועם וכספי ישבו איתי. נסענו בשטח, נהגתי בקלות ראש, בשבריר שניה הג'יפ התהפך. שבריר בו לא שמתי לב. המח של נועם היה שפוך החוצה. אתה מבין?! חצי מח בחוץ. בנס לא קרה לי כלום ויכולתי לתת טיפול ראשוני לשניהם. זה השאיר בי סימן לכל החיים. מאז אני נוהג כמו כוסית בשטח, ואומר גם לאחרים לנהוג ככה.
גם אני נהגתי כמו אדם אחר כשחזרתי לארץ. עם הזמן דברים חוזרים לקדמותם,ככה זה אצלנו, אנחנו חייבים תזכורות תקופתיות. אני רק מקווה שהתזכורת הבאה שלי לא תהיה לחטוף מכות בנגמ"ש באמצע צאלים.
אודי גולדווסר הוא חבר טוב, ולכן חשוב לי להזכיר שצריך להילחם על השקעת כל המשאבים בהחזרתם של אודי,גלעד ואלדד לגבולות ישראל. בתור מילואימניק חשוב לי מאוד לקוות שאין אנו הפקר ברגע שאנו נחטפים, להאמין שהממשלה שלי תעשה ככל יכולתה להחזיר אותי הביתה שלם. אין זה נושא פשוט. אך לאחר שקילת כל הבעד וכל הנגד, המסר שמתקבל מהממשלה ההססנית והחלשה שלנו היום, הוא ברור. הם אומרים "אל תעשה מילואים קרביים, כי מהרגע שתחטף - לא אכפת לנו ממך". אני מקווה שזה ישתנה. אודי - תשאר חזק. אנחנו נגיע.
שלום רב לכל באי הבלוג,
ב-4 שנים האחרונות אני מחזיק אתר (שנופל מדי פעם) בנושא שבו התענינתי ברוב התקופה הזו - טורבינות רוח קטנות. באתר ישנם כל מיני פרויקטים אחרים בהם התעסקתי, כגון חינוך ירוק (על אנרגיה נקיה), טיסן סולארי, ניסויי מנהרת רוח בפרופלורים ועוד. מכיוון שהתוודעתי לאחרונה לכך שזה הרבה יותר פשוט ונח לעבוד בבלוג (לחלקנו לוקח יותר זמן מלאחרים…) הנני עובר לבלגלג!