חנן נסע ירוק

שיחה מדהימה של Jane Goodall, מדהימה עוד יותר בייחוד שלה - שיחה, הרצאה ללא
שום שקופיות או מצגות power point מטמטמות, אלא פשוט 1 על 1, או בעצם 1 על 1000. ג'ין, שחקרה שימפנזים ב-40 השנים האחרונות, מתחילה את שיחתה בתאור ה"אנושיות" הלא נתפסת של השימפנזים, יכולותיהם הקוגנטיביות, בניית כלים וכדומה, יכולות שיוחסו פעם אך ורק לבני אדם ("שכסיפרתי למנחה שלי על הגילוי של עיצוב כלים אצל שימפנזים, הוא אמר לי שמכיוון שהאדם מוגדר "The tool maker" יצתרכו עכשיו לשנות את ההגדרה, או לקבל את השימפנזים כאחד האדם" …). מתוך זה מתכווננת ג'ין אל הנושא העיקרי של שיחתה - מה מייחד אותנו, בני האדם מהקופים? ומה אנחנו בוחרים לעשות עם זה?

Goodall ֿ(איזה שם מתאים!) מסיימת את שיחתה המפמפמת בבקשה מכולנו, להבין שאנו, ולא הפוליטיקאים, בעלי הכוח לשנות. במעשינו היום יומיים. בצרכנות שלנו. "הילכו בקלילות" עם טביעת הרגל האקולוגית שלכם, צירכו מוצרים אתיים, היו כנים עם איך שאתם חיים.

אמן.

ההרצאה הזאת היא של William McDonough ששואל איך המוצרים והבניינים שלנו היו נראים אם המתכננים והאדריכלים היו לוקחים בחשבון את "כל הילדים, וכל המינים, לכל הזמנים" . הוא מסיים עם דוגמא לתכנון של עיר ברת קיימא עבור סין, עיר לדוגמא מתוך כמות ערים מטורפת שתבנה לאכלס 400 מיליון איש תוך 12 שנים… עם ערים כמו של וויליאם - אפשר יהיה לנשום לרווחה.

לאחרונה התחלתי לקרוא מחדש את ספרו The demon haunted world של Carl Sagan, בעקבות שיחה נפלאה שהייתה לי בדרך חזרה מהמילואים עם תומר. השיחה נסבה על קיומו של אלוהים, משמעות החיים וכיוצא בזה. נזכרתי בשיחה בספרו של קארל סגאן, מכיון שהוא עוסק במשמעות ובצורך שבמדע, ובשיטה המדעית, בכל תחומי חיינו. הנה מספר ציטוטים נפלאים מהספר:

ציטוט המיוחס להיפוקרטיס -

"Men think epilepsy divine, merely because they do not understand it. But if they called everything divine which they do not understand, why, there would be no end to divine things."

היום, אנו החכמנו אולי מעט ביחסנו לאפילפסיה, אך המשפט הזה נשאר נכון לגבי אוסף רחב של תופעות.

"It is morally as bad not to care whether a thing is is true or not, so long as it makes you fill good, as it is not to care how you got your money as long as you have got it." Edmund Way Teale

ראו ערך גאידאמאק… הרי אם יתברר שכספו מגיע ממכירת נשק לטובת מלחמות אזרחים באפריקה - איך צריכים להרגיש תושבי שדרות, להם כסף זה כה עזר?
אבל גם כולנו כבר מזמן לא טלית שכולה תכלת. בחסות הקפיטליזם אנו מניחים לחברות להעביר מסך חוצץ בין המוצרים שהם מוכרים לנו לבין הדרך בה הייצור שלהם משפיע על איכות החיים של האדם ובעלי החיים באיזור המפעל המייצר אותם אי שם בצידו השני של כדור הארץ בדרך כלל. מי חושב שהילד שייצר לו את הנעליים בתנאים לא תנאים צריך להזיז לו? למוסר שלנו יש גבול, והוא נגמר מחוץ לטווח הראייה, או ברגע שהפרסומות עולות.

לפני 6 שנים התהפכתי בג'יפ.
זו היתה הנסיעה הביתה. הנסיעה הזאת שסוגרת תקופה. פה היה מדובר בסוף חודשים של עבודה אנטנסיבית למען הקמת מרכז רפואי בלב קהילה של 6000 איש המנותקים מהציווילזציה (אם זה המינוח המתאים לאקוודור) וחיים בין 1.5-6 שעות מהבית חולים הקרוב. מרטין, הדוקטור הגרמני שיזם את כל הפרוצדורה - שאף זכתה לשם foundation human nature היה הנהג, ואנוכי, שהצתרף לחודש האחרון של ההקמה עם איזה ג'וק של הרמת טורבינת רוח, היה הנוסע מאחור, יחד עם אד - שותפו של מרטין לעשייה ודוקטור בפני עצמו, אנגלי ורצה השם גם יהודי, שרה - אחראית המתנדבים קליפורניה, ואיזה אקוודורית טועה שעלתה לטרמפ.

הנסיעה סיכמה שבוע בו הולווה הרכב, Toyota 4runner מהארגון הגג , או סוג של אירגון הגג Jatun Sacha, לשם העברת מקרר גז למרפאה, פרט חיוני לשמירה על התרופות. היינו אחרי שבוע גשום,ומאד שמחנו שעברנו בקלות את האזורים הבוציים, "step on it" אני זוכר שפלטתי, ומרטין, יומיים לפני טיסה חזרה לגרמניה, וראשו מסוחרר מההצלחה של יוזמתו, הגיב בשמחה בלחיצה מוגברת על הגז.
ירידה תלולה, כביש עפר חלק, התפתלות נחש על פי תהום. ימינה, שמאלה, ימינה והופ! אנחנו הפוכים. שברו של חלום. בעודנו זוחלים החוצה (לא היינו חגורים כמובן) האקוודורית פורצת בצחוק צבוע משוחרר ,קצת פריקי למען האמת, ומרטין מקלל בכל השפות שהוא מכיר -chuch de madre! shaisa! i fucked it up!

שרה שברה את היד, וכלבלבה הצעיר שקנתה לפני יומיים לא נראה באופק. 5 שעות ובקבוק וודקה אח"כ. הצוואר עוד תפוס, היד של שרה עוד כחולה וחבושה, והג'יפ מחכה לגרר אחרי שהכפריים המקומיים עזרו לנו להפוך אותו. אנחנו בקיטו, בדירה השכורה, מריצים שורות ומנסים לשכוח מהכל.
מחר, מרטין יגלה שהביטוח של הג'יפ נגמר לפני יומיים, ושהאירגון הצעיר שזה עתה הקים עומד על סף תהום עם החוב שנוצר. למה אני מספר לכם את זה? כי השבוע עבר עלי ארוע שהזכיר לי את זה. מילואים. הנדסה. אימון . מה שאומר אבק ונגמ"שים. נגמ"ש צה"לי למי שלא מכיר, זו חיה עם שיכוך כמו של גוש בטון ,היגוי כמו של צוללת גרעינית וברקס כמו של פיאט 127 (האמת שתמיד השוויתי את הברקס של הפיאט שלי לנגמ"ש, אז זה טיעון די סיבובי…) . קשה לנהוג נגמ"ש בשטח בלי לחטוף צרור של תלונות וביטות בגב. אלא אם כן תנהג ממש לאט, נגיד 5 קמ"ש. אז רצה המקרה, ושותפי למילואים ברנע חטף עלי קריזה מטורפת על "נהיגתי הפרועה" ואיים לפוצץ אותי מכות , אם לא אתחיל להירגע. ניסיתי להגיב בעדינות, אבל חום של מדבר, שכבת אבק על המוח וסתם טיפשות גרמה לכך שהזכרתי משהו לגבי אמא שלו. זה כבר ממש הקפיץ לו ת'פיוז, ובעודו קופץ מתא הלוחמים, ברחתי מתא הנהג כמו שהפחדן הפנימי הטבוע בי מורה. אני מאמין בגישת הפוקר - לבלף עד הרגע האחרון, אבל בסוף, לפעול לפי הקלפים שהטבע חילק לך, וברנע מה לעשות, גבוה ממני בראש.
אחרי שהופרדו הניצים ועצרנו באיזו עמדת המתנה, ברנע ניגש אלי ליישר את ההדורין. תראה, הוא אמר. לפני 6 שנים , במילואים,נהגתי בהאמר, ונועם וכספי ישבו איתי. נסענו בשטח, נהגתי בקלות ראש, בשבריר שניה הג'יפ התהפך. שבריר בו לא שמתי לב. המח של נועם היה שפוך החוצה. אתה מבין?! חצי מח בחוץ. בנס לא קרה לי כלום ויכולתי לתת טיפול ראשוני לשניהם. זה השאיר בי סימן לכל החיים. מאז אני נוהג כמו כוסית בשטח, ואומר גם לאחרים לנהוג ככה.

גם אני נהגתי כמו אדם אחר כשחזרתי לארץ. עם הזמן דברים חוזרים לקדמותם,ככה זה אצלנו, אנחנו חייבים תזכורות תקופתיות. אני רק מקווה שהתזכורת הבאה שלי לא תהיה לחטוף מכות בנגמ"ש באמצע צאלים.

אודי גולדווסר הוא חבר טוב, ולכן חשוב לי להזכיר שצריך להילחם על השקעת כל המשאבים בהחזרתם של אודי,גלעד ואלדד לגבולות ישראל. בתור מילואימניק חשוב לי מאוד לקוות שאין אנו הפקר ברגע שאנו נחטפים, להאמין שהממשלה שלי תעשה ככל יכולתה להחזיר אותי הביתה שלם. אין זה נושא פשוט. אך לאחר שקילת כל הבעד וכל הנגד, המסר שמתקבל מהממשלה ההססנית והחלשה שלנו היום, הוא ברור. הם אומרים "אל תעשה מילואים קרביים, כי מהרגע שתחטף - לא אכפת לנו ממך". אני מקווה שזה ישתנה. אודי - תשאר חזק. אנחנו נגיע.