אתמול העברתי הרצאה בשדה בוקר, על הטיול אופניים החשמלי סולארי שלי ושל יערה. יש כנס שנתי בשדה בוקר שמארגן דר' חזי יצחק, איש רב פעלים – מורה פיסיקה במדרשת שדה בוקר, חוקר במרכז לחקר השמש במדרשה, מומחה לספרי ג'ול וורן ועוד. הכנס נקרא "אופניים – האדם, המכונה והרוח". רוב באי הכנס רוכבי סינגלים מדופלמים, קהל די מבוגר, ולמוד שטח. ההרצאה שלי היתה קצת יוצאת דופן, ובאה אחרי הרצאה על אופני 29", ולפני הרצאה על מתקן מדליק מאוד לניקוי אוטומאטי של אופניים – שמתשמש בחומרי ניקוי מתכלי ביולוגית (biodegradable) . הנה ההרצאה שהעברתי:
פחם ממשיך לככב כמקור האנרגיה לייצור חשמל בעולם, למרות כל מגרעותיו. גרינפיס ישראל הוציאו לאחרונה קליפ חביב ברוח קליפי הבחירות שלנו (עיר לכולנו, התנועה הירוקה-מימד) ומחו"ל (אובאמה). חביב, אך לא יותר מזה:
אחד מהפתרונות שמנסה לגייס לטובתה תעשיית הפחם העולמית, היא הגישה של "פחם נקי". למה הכוונה? להכנסת פליטות ה-CO2 אל בטן האדמה, וכליאתם ב"כלובים" תת קרקעיים, בדרך כלל איפה שקודם לכן שאבו נפט וגז טבעי. זהו פתרון טוב יותר מסתם לשרוף פחם, אך אי אפשר לקרוא לו נקי באופן מושלם. חציבת הפחם היא עדיין תהליך הרסני שמשאיר אזורים ענקיים מצולקים ומלאי ממיסים וכדומה. ישנן שאלות רבות בקשר להצלחה של כליאת גזי הפליטה הרבים במעבה האדמה מבלי שיפלטו אט אט חזרה, או ירעילו את מי השתיה (יכול להיות משעשע דוקא – תארו לעצמכם את הכנרת כמאגר מי הסודה הגדול בעולם!). חברות הפחם עוסקות בפרסום המסר של פחם נקי ברחבי התקשורת האמריקאית, והאחים כהן יצרו סרטון משעשע במסגרת ארגון reality שעוסק בפיצוץ המיתוס שניתן להמשיך לשרוף פחם ורק לקבור את הפליטות:
ולסיכום, מסקר בלתי תלוי שערכתי, המנצח הגדול של הבחירות הוא galgalyarok.org, אתם בחרתם!
עדיין מחפשים שם. כן, המפגש עבר בהצלחה רבה לעניות דעתי, תריסר נפשות סכ"ה, כולל צלם ואני. קוסטה בטח יעלה גרסא של הסרט בהקדם (בכל זאת – שעה וחצי מפגש), אל דאגה – יהיה יותר מוצלח מהסרטים שלי…
דיברנו על הטכנולוגיות שבדקנו עד כה, על המטרה של הקואופרטיב, על התכנית העסקית שלנו. הועלו שאלות, דאגות, והתלהבויות. נדמה לי שכל הנוכחים ישמחו להשקיע מניה (1000 ש"ח – לא סופי) בקואופרטיב שישתמש בה להרמת פרויקטים שייצרו חשמל נקי, או פרויקטים שיחסכו זיהום. כמה יעזרו לגרום לזה לקרות? לא יודע. נראה מחר!
בשבוע הבא נפגש עם חברה שמתקינה פאנלים פוטוולטאים, ויש הצעה מסטראט אפ בתחום אנרגיית הרוח שרוצה להרים פיילוט במסגרת התעריף לטורבינות רוח קטנות עד 50 קילוואט (גם זה מספר לא סופי אגב) בעזרת הקואופרטיב.
אבל קודם כל – מפגשים שבוע הבא בנושא התקנון שלנו, ובנוגע לתכנית העסקית הראשונה – השקעה בחברת אסקו, שמשתמשת בכסף לפרויקט גדול של התיעלות אנרגטית. הנה סיכום המפגש, עם הרחבה:
פעם שניה בשבוע האחרון שאני שומע את Ken Zweibel מדבר על אנרגיה סולארית ורכבים היברידיים, כשילוב שיחלץ אותנו מהתלות בנפט. את המצגת הזו הוא העביר בכנס האנרגיה בשבוע שעבר, ושלשום במכון וויצמן. כבר כתבתי עליו קודם, אבל הערה שהעירה מרי בסוף ההרצאה דורשת איזכור.
בסין כידוע השימוש באופניים וטוסטוסים חשמליים מרקיע שחקים. מרי טענה שבשנגחאי כבר 2% מהטוסטוסים הם חשמליים.
כולנו מכירים את הטענה שהשקט של הרכבים החשמליים יגרום לתאונות, אבל בסין המצב הרבה יותר קשה. כדי לחסוך בחשמל, מסתבר שהרבה רוכבים פשוט לא מדליקים אורות בלילה! לא נשמע, לא נראה – לא קל…
האמת, שטווח נוסף לא ממש יצא להם מזה. מנוע אופיני צורך כ-100 וואט בנסיעה, ופנס לדים (זה מה שהולך היום, קשה לי להאמין שיש למישהו נורת להט) צורך כ-1-2 וואט. אבל זה בטוח עוזר פסיכולוגית!
קודם כל – ברכותי לנועם אילן על כנס מרשים ומלא עד אפס מקום בישראלים, אירופאים אמריקאים ושאר שוחרי אנרגיה נקייה שבאו, דיברו והקשיבו, ושידרו אלומה רחבה של אופטימיות סולארית מאילת שאני מקווה שתשטוף את כל ישראל.
זו לא הפעם הראשונה שאני משתתף בכנס ישראלי בנושא אנרגיות מתחדשות. גם בשדה בוקר 2005, ובכפר במכביה 2006, נאמרו דברים. אבל הפעם אני חושב שהיה משהו שונה. לא היה אחד שהשתתף בכנס הזה שלא הבין שאנרגיה סולארית הולכת להיות חלק חשוב ומרכזי ממקורות האנרגיה לחשמל (ותחבורה חשמלית בהמשך) בישראל. השאלה הגדולה – מה התוואי הנכון להגשים זאת. הנה וידאו שצילמתי בתערוכה, וערכתי עם כמה הערות רלוונטיות (מה שנכנס). למטה סיכומים מההרצאות והפורומים השונים.
פוטוולטאי בארץ -
מאז שפורסמו התקנות של הרשות לשרותים ציבוריים חשמל (מעכשיו – הרשות) שקבעו תעריף של 2.01 ש"ח לקוט"ש פוטוולטאי (PV) עבור תחנות קטנות (מתחת ל-50 קילוואט עסקי, ועד 4 קילוואט עבור התקנה ביתית ללא תשלום מס, או עד 15 קילוואט עם תשלום מס) ביוני האחרון, הותקנו כ-750 קילוואט של מערכות, וקמו יותר מ-30 חברות התקנה בארץ, לעומת ה-5 שהיו קימות קודם לכן. הרשות ציפתה ליותר, וציפתה בין השאר לשותפויות שיקומו בין חברות התקנה ומקורות מימון, שיאפשרו לאזרחים לקבל הלוואה בתנאים מועדפים עבור ההתקנה. זה לא קרה, ו-40 התקנות שיחדיו מגיעות ל-750 קילוואט מומנו רובם מכספם הפרטי של החברות והאזרחים הפרטיים. התקרה של התעריף היא כ-50 מגאוואט, אז הדרך עוד ארוכה. מה עוד הפריע, מה בעצם מנע מהשותפויות האלה לקום? הניתוק בין התעריף היפה (אם כי יש שיאמרו נמוך מדי) לבין הבירוקרטיה של ההתקנה – מאז שיצא התעריף נלחמים המתקינים מול הראשויות השונות לאפשר התקנות, ושלא יווצר מצב אבסורדי בו הרשות המקומית לוקחת מס התקנה הנוגס בתעריף…
Utility scale solar in Israel – בפאנל שיום השני, שעסק בדרכים להקמת תחנות סולאריות בקנה מידה גדול (utulity scale) בארץ, ציטטתי את ערן פולק ממשרד התשתיות אומר "תכריחו אותנו להצליח". הגישה הזו גם בקעה מפיו של משה שטרית מהרשות, כשדיבר ביום האחרון על התעריך החדש לטורבינות רוח קטנות. למה הוא מתכוון?
כשאנחנו חושבים על הפקידים של ממשלתנו, יושבים להם ומקבלים החלטות, קל לקבל את הרושם שיש כאן ניתוק. אבל ערן אומר לנו – דוקא אין. את ההחלטות שלו הוא מקבל לפי הוראות השר האחראי על המשרד, והוא מושפע ועוד איך מפניות הציבור. כשפקיד בכיר אומר "תכריחו אותנו להצליח", אני מבין שיש ברכה בעמלנו. אני מבקש מאנשים כבר זמן רב לשלוח מילים למשרד התחבורה לגבי תקינה של אופניים חשמליים, ולא תאמינו כמה זה עזר. בימים אלו מסימים במשרד התחבורה לדון בנושא, ותצא בקרוב בשורה בענין. זה לא היה קורה בלי העצומה והפניות של רבים ממכם אל המשרד. כך גם, בכל הרמות כמובן, בנושא האנרגיות המתחדשות והחלטות ממשלה. קבלת החלטה על תעריף מושפעת מאוד מהדיאלוג בין המשרד לבעלי ענין – אנשי עסקים בתחום, ואזרחים מהשורה, כמו גם מהשר האחראי, שהוא בתורו מושפע כמובן מהציבור.
אם אתם מחפשים רעיונות איל עוד להשפיע – אופנן רשם לנו כמה עצות בתחום אחר.
לאחר שפואד ירד מהבמה, מספר לנו על התכנית הישראלית ל-10% חשמל מתחדש עד 2020, התחלף הפאנל באנשי חזון נוספים, שרואים אף יותר רחוק. דר' קן זוויבל, מומחה ל-thin film PV, ושם דבר במדיניות אנרגיה מתחדשת, תיאר את המקום של רכבים חשמליים מוטענים ע"י תאים פוטוולטאים (או אנרגיה מתחדשת כלשהיא) בהחלפת הבנזין והסולר המזהמים. תכנית זו תאפשר עצמאות אנרגטית אמיתית לארה"ב (עבורה נכתבה התכנית הנ"ל). דר' זוויבל שיחק עם מספרים, והראה שהבטריה היא עקב האכילס עליה צריך לעבוד על מנת להפוך את החזון למציאות. הוא הזכיר את הפרויקט הישראלי הידוע של שי אגסי כאחד מהאפשרויות להגשים זאת. היום, לפי דר' זוויבל, לוקח 7 שנים להחזיר את עלות המצברים ברכב חשמלי, ואח"כ הרכב מרוויח כסף בהשוואה למקבילו הבנזיני.
דר' זוויבל גם נתן פרספקטיבה חשובה על נושא השטח שתופסת תחנה סולארית לעומת מקבילתה הפחמית (נושא שעלה רבות בכנס), או ההידרו אלקטרית. אם תקחו את כל השטח שהוצף בארה"ב, על מנת לספק 7% מצריכת החשמל ע"י תחנות פוטוולטאיות, ותכסו אותו בפאנלים פוטוולטאים בנצילות 15% (אופיני היום), תוכלו לספק את כל החשמל של ארה"ב! מדובר בכ-1% משטח ארה"ב בלבד. לעומת זאת, אם נחשיב בשטח התחנה הפחמית את השטח הדרוש בשביל המכרות הפתוחות (open pit mines), מדובר בשטח דומה לתחנה פוטוולטאית בהספק זהה.
תעריפים לטורבינות קטנות -
לנושא זה יש לי נגיעה ישירה, מכיוון שאני ביקרתי ברשות לפני זמן מה ונפגשתי עם משה שטרית, לגבי נושא זה בדיוק. התעריף שנתנו (יהיה סופי רק במרץ, ויתכנו שינויים) הוא יפה מאוד: 1.60 ש"ח לקוט"ש עבור טורבינה ביתית (עד 4 קילוואט או 18,000 ש"ח רווח מייצור חשמל בשנה) ו-1.25 ש"ח לקוט"ש עבור טורבינות גדולות יותר, עד 50 קילוואט (מה שהוא למעשה עדיין בקטגוריה של טורבינות רוח קטנות). התעריף יפה, אך כמו בתעריפים לפוטוולטאי חסרה בו ראיה רחבה, ולכן תעריף זה לבד לא יספיק כדי לעורר את השוק.
מדובר בשני נושאים מרכזיים:
אישורי בנייה וייעוד קרקע -
כדי להרים מתקן לייצור חשמל נקי, ובטח אם מדובר בטורבינת רוח העומדת על תורן גבוה, יש צורך באישור בניה מהרשות המקומית. על מנת שהתעריף הזה יהיה רציני, צריך לכל הפחות להוביל מהלך ארצי, ולהקים גוף שילווה ויכוון כל יוזמה מהרצון של האזרח/חברה ועד ההקמה. ילווה מול הרשויות ויעזור עם כל האישורים הדרושים. הבירוקרטיה הרגה עד עכשיו חוות רוח הרבה יותר כלכליות – אם לא יעשה כלום, היא גם תהרוג את היוזמות הבאות. למעשה, צריך, במסגרת תוכנית אנרגיה לאומית, לשנות ייעוד קרקעות, ולהגדיר את האזורים עם משאבי הרוח והשמש העיקריים בארץ לאזורים המיועדים לטורבינות רוח או חוות סולאריות ובכך לסלול את הדרך ליזמים.
מדידות רוח -
אין מפת רוח מסודרת, אמינה ומפורטת של ישראל. יש את מפת אזור הדרום, שגם עליה ישנם הרבה טענות שכן היא התבססה הרובה על מדידות שלא נעשו בגובה המתאים, ולא נעשו בשני גבהים כך שגם אין את גרדיאנט שכבת הגבול שקריטי כשרוצים להשליך מדידה מגובה 10 מטר לגובה 25 למשל.
ללא מפת רוח בסיסית, אין למתקין הפוטנציאלי את הכלי הבסיסי כדי להעריך אם החלקה שלו מתאימה לנניצול אנרגית רוח.
שני נושאים אלה גדולים יותר מהרשות, וצריכים לבוא ממשרד התשתיות והאוצר. התעריף יפה אך לא מספיק.
הראיה שלי אגב, היא שלא צריך להפלות בין טכנולוגיות. למה התעריף ל-PV שונה מהתעריף לרוח? המטרה היא חשמל נקי, והתקנה טובה. אנו לא רוצים לעודד טורבינות רוח איפה שאין רוח, ופאנלי PV שיושבים בצל הבנין. לכן, התעריף הוא עבור האנרגיה המיוצרת, ולא מענק להתקנת הטורבינה/מתקן PV. אבל ברגע שנקבע התעריף, והטכנולוגיות הן כולן נקיות ומתחדשות – למה להפלות בין קוט"ש נקי לקוט"ש נקי? אם כבר להפלות, אז בעד טכנולוגיה ישראלית. וכאן – האבסורד הוא שהתעריפים למתקנים סולריים גדולים (50 קילו עד 5 מגאווט) דווקא מפלים נגד הסולרי תרמי הישראלי, ובעד יבוא של PV סיני…
לסיום סיירנו ב-Aora, מתקן ראשון מסחרי של טורבינת גז מופעלת ע"י שמש מרוכזת, הישר ממכון ויצמן והמגדל הסולארי (אני חוקר במכון בנושא שקשור לכך). העיצוב של המגדל יפה מאוד, והוא עוד דוגמא לשינוי שאדם אחד יכול לעשות. מסתבר, שרצו לשים את הטורבינה והקולט על מגדל מסבך רגיל, מאלה שצבועים האדום ולבן לסרוגין. אחד מחברי הקיבוץ שמע על כך, והזדרז לחדרו, שם תוך 3 דקות סרטט איזה סקיצה ורץ איתה חזרה למשרד ההנדסה. כמובן שהסרטוט שופר, אך על בסיסו ובהכוונתו האדריכל חיים דותן תכנן משהו יפה בהרבה.
איזה שבוע מלא. חזרתי עכשיו מכנס האנרגיה באילת, שאירגן נועם אילן – "פרויקטור אנרגיות מתחדשות, מועצה אזורית חבל אילות-אילת, מנהלת האנרגיה המתחדשת" – חבר, שמתפעל את אחד התפקידים היחידים במועצות אזוריות שמטרתו לקדם את השימוש, והמחקר באנרגיות מתחדשות באזור שלו. ואילת-אילות (100 ק"מ אחרונים של הארץ) משופעים הן בקרינת שמש (2200 קוט"ש לקילוואט מותקן בשנה, לעומת 1600 בתל אביב למשל) ורוח (6.5 מטר לשניה בגובה 50 מטר, לעומת 4.5 בתל אביב למשל, אך כמעט 8 ברמת הגולן). הכנס חיבר אנשים מהתעשיה והממשל, ובעיני שידר אופטימיות סולארית שכזו. הרבה מילים שחזרו על עצמן, אבל גם הרבה מילים חזקות וחדשות על מחויבות לאומית לנושא (פואד – 10% מתחדש עד 2020), ועל מחויבות ותוכניות בין לאומיות וראיה ארוכת טווח של ממשל אובאמה (Ken Zweibel שדיבר על תחבורה חשמלית-סולארית בקנה מידה כלל אמריקאי). הוצג תעריף חדש לטורבינות רוח קטנות, שיש לי הרבה מה לומר עליו, אבל הוא צעד בכיוון הנכון. סיירנו גם בתחנה הסולארית תרמית הראשונה בעולם שמפעילה טורבינת גז , חלק מהחזון לפארק אנרגיה מתחדשת בתמנע.
צילמתי כל מיני קטעים, ואני אשים באתר בהמשך השבוע קטעים ערוכים של סיבוב בתערוכה עם הסברים קצרים על הטכנולוגיות השונות והשחקנים השונים שנכנסו לשוק שלנו.
במה עוד עסקתי השבוע (מלבד מחקר…)? בקואופרטיב האנרגיה המתחדשת שאנו מקימים. אני מאוד נרגש מהמיזם, ורואה בו כהזדמנות הראשונה שלי לתרום באופן ישיר להקמה של מתקנים לייצור חשמל נקי וחסכון בייצור חשמל מזהם. אנחנו נעשה את זה באופן רווחי, וביחד. בשבוע הקרוב אנחנו נפגשים בפורום רחב יותר סביב 3 הנושאים המרכזיים שבבסיס הקמת הקואופרטיב – תכנית עסקית של הטכנולוגיות שכבר התכוונו עליהן (רוני סגולי מרכז), וועדה טכנית שתעסוק בטכנולוגיות שקיימות והן אופציה בשבילנו (אני מרכז), ובניית תקנון הקואופרטיב (רוני מרכז שוב).גם על כך – אכתוב מחר או מחרתיים.
בדרך חזרה, אתמול בלילה, ראיתי TED מכונן של Barry Schwartz , שזכור לטובה מ-TED קודם על החלטות ואושר.
זו בטח אחת ההרצאות הטובות שתשמעו השנה. הייתי מוסיף לה כתוביות – אבל זה יקח זמן שאני לא רוצה להשקיע כרגע. מישהו מתנדב?
אולג אורדינסקי מעביר קורס בנית טורבינות רוח – הפרטים המלאים:
"
שלום לכולם!
אחרי כל הביורוקרטיה, מלחמה, בחירות, מיתון וגם מבחנים של סטודנטים הקורס יערך בתאריכים 3\6-7, 3\13-14,
3\20-21 .
ביום ראשון של הקורס ב-6 למרץ נפגש במוזיאון מדע בחיפה – מדעטק (שמריהו לוין 25) ב-10.00 בבוקר, אני אעביר הרצת מבוא וגם אענה על כל השעלות. אחרי זה נתחיל לעבוד.
בימי שישי נסיים ב-15.00 אחרי הצהריים וביום שבת ב-17.00.
"ישראלים (יהודים) עדיין הולכים לבחירות כאילו התקרה אמורה להתמוטט עליהם ועל המדינה שלהם בכל רגע נתון אם לא יהיו חלק מן המאבק על הטריטוריה שהיא בעיניהם ישראל, לא סנטימטר יותר ולא סנטימטר פחות. השנים חולפות, התקרה לא מתמוטטת אבל עמודי הבית קורסים, והמפלגות הגדולות לא עושות די כדי לחזק אותם. הצרה היא שבין אסון מתרגש ומדומה ברובו לבין בעיות תחזוקה ארוכות טווח, הישראלים מצביעים נגד האסון ולא בעד שיפוצים."
פחם ממשיך לככב כמקור האנרגיה לייצור חשמל בעולם, למרות כל מגרעותיו. גרינפיס ישראל הוציאו לאחרונה קליפ חביב ברוח קליפי הבחירות שלנו (עיר לכולנו, התנועה הירוקה-מימד) ומחו"ל (אובאמה). חביב, אך לא יותר מזה:
