בניסוי שאני עושה במסגרת המסטר שלי בוויצמן, אני צריך למדוד את פרופיל הטמפרטורה לאורך תנור. מדובר בפעולה מונוטונית של הזזת מד טמפרטורה (צינור דק שבקצהו צמד תרמי – טרמוקפל) מספר ס"מ, המתנה שהמדידה תתיצב, וחזרה על הפעולה. ההמתנה היא כ-2 דקות. ואורך התנור 80 ס"מ. ואני צריך לחזור על זה עבור כל מיני תנאים – מהירות זרימה דרך התנור משתנה, והכיוון של גופי החימום של התנור משתנים. התוצאה היא ששבוע שעבר חצי מהשבוע הלך על הסיפור הזה. לכו תנסו אתם להספיק משהו ב-2 דקות שבין הזזה להזזה. זה לא שאי אפשר, זה פשוט שהראש במקום אחר.
אז החלטתי לנסות לעשות לעסק אוטומציה. על בסיס לגו NXT, שני מנועים עם שליטה זוויתית, אחד מזיז "פה" שתופס את מד הטמפרטורה, והשני מזיז אותו. לא מושלם, אבל עובד! הוידאו למטה נעשה בשעה מאוחרת אתמול, עם רעש בלתי פוסק (משאבות, משאבות) ובלי הרבה מידע שאני תורם, אבל אפשר לראות את הרובוטריק. צריך לשפר אותו, וכמובן שבדברים מהסוג הזה תמיד השאלה היא האם אני בסוף אשקיע יותר זמן בלבנות ולשכלל את הרובוט מאשר לעשות את העבודה לבד! מה שבטוח – יותר כיף לבנות את הרובוט!
עוד שנה, עוד שעה. גם השנה כמו בפעם הקודמת, עזרתי לאיל ביגר ויוזמת האנרגיה הטובה עם מתקן הדיווש המטורף, שמשלב 4 צירים המסובבים 2 גנרטורים, ע"י כ-20 רוכבים, על מנת לייצר חשמל. שנה שעברה הפעלנו את האורות תווים של התזמורת. השנה לא היתה תזמורת – אבל היו אסף אבידן – אם לא הייתי מביט הייתי יכול להשבע שמישהו העלה באוב את ג'ניס ג'ופלין – והבאלקן ביט בוקס עם תומר יוסף הגדול, אז הדלקנו זרקור של 800 וואט רוב הזמן. זה נאה, אם כי אפשר לעשות הרבה יותר עם 20 רוכבים. אפשר עד 2000 וואט רציף. אך בשביל זה צריך גנראטור לכל זוג פדלים, ולא ציר משותף לכולם. עסק ידוע זה, שהשילוב במקרה הזה לא שווה לסכום חלקיו. לא רק שאין סינרגיה – יש איבודים בגלל חוסר התזמון בין הרוכבים, כך שאם רוכב אחד במערכת הזו מייצר 10 אמפר, 20 מייצרים 50 בממוצע, ולקראת הסוף כשלחצנו אותם לשבור את השיא של שנה שעברה (70 אמפר) הם הצליחו (75 אמפר!), אך עדיין – לא מדובר ב-200 כפי שאפשר לצפות. לא נורא, שאר האנרגיה יוצרה מביודיזל שיוצר בתורו משאריות שמנים ממסעדות – דלק מוסרי לכל הדעות.
נו, זוהי רק שעה, אך היא חיובית אני מניח, כל עוד נראה אותה כקטליזטור להמשך השינוי שאנו חווים, לעולם עם accountability גדול יותר, ולא כתרוץ להתחמק מאחריות. תרמתי כבר בשעת כדוה"א. אני – אני דיוושתי!
ואם אתם רוצים לדווש עוד – ולהנות מוידאו ארט משעשע – לכו לאזור האוזן השלישית, קינג ג'ורג' פינת שדרות בן ציון, ותראו את האופניים הבאים. ישיבה על המושב סוגרת מעגל, ודיווש מייצר חשמל ומפעיל את הסרט במסך ה-LCD לפניכם. מזעזע ומצוין. לצפייה ללא פידול – לחצו כאן.
רוני סגולי, שמנהל בהתנדבות את הקואופרטיב אנרגיה מתחדשת שאני ממקימיו, חבר גם בארגון שנקרא לוחמים לשלום. מדובר באנשים משני הצדדים, פלסטינים וישראלים, שהיו שותפים למלחמה בכל צד. מה זה אומר? אצלנו זה אומר חילים ששרתו בשטחים, או חברי שב"כ וכדומה, שהיו שותפים להרג או אלימות של ממש, ואצלהם מדובר בטרוריסטים שישבו בכלא הישראלי ויצאו. רוני חזר ביום ראשון מביקור של 9 ימים באירלנד שארגן לוחמים לשלום. הביקור היה אצל קבוצה של טרוריסטים לשעבר באירלנד, משני הצדדים – הקתולים (אירים במקור) והפרוטסטנטים (אנגלים במקור). מדובר ממש באנשים שרצחו גם כן (כמו בקבוצה הישרלית-פלסטינית), ישבו בכלא והשתחררו. הדבר המדהים בעיני הוא שבאירלנד, שיחות השלום התחילו בכלא! הסכם good friday התחיל בכלא, מכיוון שהאנגלים שלחו לאותו כלא את הטרוריסטים משני הצדדים… אני מניח שהסביבה השונה רדיקלית שפתאום הם נכנסו לתוכה, האימפוטנציה שהכלא כפה עליהם, עשתה את שלה. המצב ב-Londonderry למשל, לפי התאורים של רוני, הוא כמו ירושלים ומזרח ירושלים – כשהם נכנסו לסיור בשכונה פרוטנסטנטית, עם טרוריסט לשעבר קתולי, הוא הוריד את הסימון של המונית (הם מכירים את המספרים של מוניות קתוליות) ובאיזשהוא קטע כשהוא קלט ילד רץ להביא את חבריו הוא סובב את המונית והסתלק משם. כתבה מקיפה יותר מעיתון אירי. והנה קישור לבלוג של לוחמים לשלום, עם תאור מקיף של רוני של יום הסיור באירלנד.
ראיתי עכשיו הרצאה נוספת של שי אגסי ב-TED. אגסי מרצה מצוין באנגלית (לא חושב ששמעתי אותו בעברית), וההרצאה, וגם הראיון עימו מענינים ומלהיבים. זוהי כמובן לא הנוסחה לפתרון בעיות התחבורה, הצעד הראשון בשביל זה הוא לא צעד טכנולוגי אלא צעד תפיסתי, המכניס את התחבורה הציבורית למקום הראשון. אבל כשיטה להפעלת תחבורה פרטית אני חושב שהוא בכיוון הנכון.
לאון, חבר אוסטרלי שלומד איתי במכון וויצמן הביא לי קישור להרצאה של Ian Lowe, מרצה אמריטוס מהאוניברסיטה שלאון למד בה באוסטרליה, מוסד סביבתי היפי לפי תאוריו. הקשבתי להרצאה הזו פעמיים. איאן מדבר ארוכות ומפורטות על הצורך המידי בשינוי אמות המידה שלנו, הדרך בא אנו משתמשים במשאבים ובאנרגיה. באיזשהוא קטע הוא מצטט מרצה מאוניברסיטה אמריקאית (stanford, prichard daily) שנשאלה האם היא חושבת שיש קשר כלשהוא בין הפלישה האמריקאית לעירק לבין כלכלת הנפט. היא שאלה את המראיין כמה הוא חושב שארה"ב היתה מתענינת בעירק אם לעירק היה 10% מרזרבות הברוקולי של העולם?! זה שיעשע אותי מספיק בשביל לגזול את ה-15 דקות שהייתי צריך כדי להמיר את התפלגות הרזרבות המוכחות של נפט בעולם בחתיכות ברוקולי בגדלים המתאימים.
בביקורי אצל נועם דותן לפני שבועיים-שלושה, הוא הראה לי ג'ירוסקופ מטורפדו גרמני ממלחמת העולם השניה, (שלא נורה אף פעם …). חיה די מרשימה. לאבי יש את אחד מאוספי הג'ירוסקופים המרשימים יותר שאני מכיר, כך שאני למדתי להעריך ג'ירוסקופ נאה כשאני רואה אחד!
הג'ירו הזה נתן פקודה לטורפדו רק בציר אחד (ימין שמאל). הוא מופעל בלחץ אוויר ע"י הצנרת נחושת.
רקע על ג'ירוסקופים אפשר למצוא כאן למשל.
הבטריה במרכז, בטריית אצבע שמנה, D size, סיימה את חייה זה עתה לאחר 8 שנים בבעלותי. אני חושב שזו בפירוש אחת המערכות יחסים הארוכות שערכתי עם בטריית אצבע. היה סביר אני מניח. בעצם, זו המערכת יחסים הכי ארוכה שניהלתי עם משהו או מישהו/י שאינו בן משפחתי… היא עבדה לה 5 שנים בתוך שעון מעורר, ומאז מחכה בשקט במגירה. אין תלונות. הסוללה הזו נקניתה בארה"ב בתקופת שפל בחיי, עובד הובלות בחברת moving ישראלית בשיקאגו. הקדמה להרפתקאה ששינתה את חיי באקוודור. לא פחות. ומה שפתח את המאורע היה תאמינו או לא, ארגז מלא סוללות כמו אלא שבתמונה. ניזכרתי בהם עכשיו, כשרוקנתי את הערימה שלי שחיכתה בשקט, לתוך מיכל הזכוכית. ערימת הסוללות באקוודור עשתה עבודה חשובה יותר. התנדבתי באותה עת בייעור מחדש בשמורת הטבע bilsa, שבאזור esmeraldas, שבאקוודור. חור של ממש. בית המתנדבים יש לו בסוף דרך עפר של באורך 13 ק"מ, שמתחילה כבר בלב הג'ונגל, בעיירונת הנקראת la ye de la laguna, על שם, לא תאמינו, הלגונה היפיפיה שנמצאת שם ליד. לגונה של מי גשם, ללא נחל הזורם אליה, מעשה מי הגשמים המרובים באזור. יפיפיה. בית המתנדבים הואר בעששיות עם נרות, ולמי שתפעל אותו היו פנסים עצבניים שעבדו כל אחד על 4 בטריות D אם אני לא טועה. במשך השנים, הם הצטברו להם ומילאו מספר ארגזים שנגלו לפני עיני מספר ימים אחרי שהגעתי לשם. "אבל יש פה אחלה רוח, ואחלה שמש" חשבתי לעצמי. ורוח מילאה את ראשי, אחרי שבישראל הספקתי לעבור דרך ספרים כבדים בנושא, ולבנות התחלה של טורבינה לפי ההוראות של otherpower.com , ולקרוא את המתכון של hugh piggot. להבים לטורבינות רוח קטנות לייצור חשמל עושים מעץ. לא חסר פה עצים… עצים נופלים ביער מדי פעם, כך שחיפוש קצר הוביל אותי למהגוני נפול שמצא דרכו למחנה. החלטתי להכין להבים כדי להראות להם כמה קל לבנות טורבינת רוח. למה לעבוד עם סוללות חד פעמיות אם אתם יכולים לעשות קצת חשמל ולהטעין סוללות נטענות? לקח לי חודש לבנות את הלהבים, בין עבודות הייעור הרגילות, ולבסוף מימנו את שאר חלקי הגנרטור (מגנטים בעיקר) מתנדבים של ארגון אחר נפלא שהכרתי שם (human nature). אז לאן הבטריות שלי יגיעו בסוף? לרמת חובב, לחבית גדולה. הארגז באקוודור מתמלא לו גם כן סביר להניח.
התראיינתי לכתבה הזו במעבדה שלי בוויצמן, על רקע הרעש הלא פוסק ממליון המשאבות שמריצות את הניסוי שלי, אז אני מבסוט שהכתבת שמעה את כל מה שאמרתי. עם זאת, היא כתבה שמשרד התחבורה אישר תקינה המקבילה לתקינה האירופאית, אך לא צינה שעוד חסר אישור ממשלה! כלומר הסיפור עוד לא גמור. זה עדיין לא חוקי ואני מפציר בישראל כץ, שר התחבורה החדש שלנו, להביא זאת לאישור הממשלה בהקדם, סעיף קטן וחשוב, שאסור שישכח.
לגבי כמות האופניים החשמליים בארץ – מה שאמרתי לדנה זה שהיא צריכה לשאול את פרידמן, שכן הוא הכי וותיק בארץ והוא בטח יודע, ושאם הייתי צריך להעריך על סמך הפניות שאני מקבל בעקבות הבלוג הזה (והאתר שהקדים אותו) שעוסק באופניים חשמליים 4 שנים, הייתי אומר שבטח לא יותר מ-1000.
לגבי מי שדחף הכי הרבה את משרד התחבורה, הרי זה דודי מזרחי ואביחי, ושוב – כל הכבוד לכם!
Hans Rosling מראה סטטיסטיקה מדהימה על המדינות המפותחות והמתפתחות. האתר שהקים, gapminder.org מאפשר לכל אחד להראות את הסטטיסטיקה של העולם ב-200 שנים האחרונות בחתכים שונים – תל"ג, אורך חיים, תמותה, צריכת פחם ונפט ועוד. הנה שתי דוגמאות:
