חנן נסע ירוק

טוב. התזמון הביא תחת ידי את הקיט של Ezee לפני הקיט של EcoRide. פתחתי בצד שמאל שרשור של עמודים בנושא האופניים החשמליים, ותחתיו יצטברו להם אט אט מבחני דרך רבים, שלי, מתורגמים מחו"ל או מיובאים ממקור אחר בארץ.

בקצרה – 9 מתוך 10 בסולם גלגלירוק. הקיט של Ezee הוא קיט קל וחזק, עם גימור מצוין, שכל שחסר לו הוא צג דלק אמיתי כמו ה-cycle analyst אך גם את זה היבואנים מביאים. המחיר – 5500 ש"ח, מחיר סביר מאוד לאופניים ברמה הזו, ולמעשה הוא יקר רק במעט מהמחיר בארה"ב או קנדה, כלומר ליבא את הקיט הזה יעלה לנו בערך כמו לקנות מהיצרן (ומי שימצא אחרת ב-ebay או כדומה – נא לשרשר פה או במבחן המלא). פרטי יבואני EzeeBikes בישראל:
מייל : clear.cycles@gmail.com
טלפון : 03.5422575 \ 0547631621
פקס : 03.5422575

למבחן המלא – כולל וידאו ותמונות וחישוב עלויות לק"מ על סמך עלות הסוללה!
העתיד הוא חשמלי. והוא דו גלגלי. לפחות בעיר!

אני עוקב קבוע אחרי הטור של רז גודלניק ב-nrg. השבוע מצאתי אותו מפרסם את הסרט החדש של מיקל פולן ואריק שלוסר (fast food nation). נראה מצוין. אני קראתי את The omnivores dilemma של מיקל פולן לפני שנתיים ונהנתי ממנו מאוד. הנה קטע קצר של מיקל מתראין בהקשר לספר אחר שהוציא, אחרי הדילמה, ולפני הסרט החדש.

המצב בארץ לא דומה למצב בארה"ב בהרבה מובנים, אחד עיקרי הוא מחיר הירקות הזול בהרבה ממחיר הבשר המעובד, להבדיל מארה"ב שם המצב הפוך. עדיין, יש הרבה ללמוד ולהרוויח מהסיפור שמיקל ואריק מספרים לנו, על כלכלת המזון שמסביבנו, בה אנחנו כבר לא הנהנה העיקרי.

על התחנה הפחמית ה"חדשה" שמעתם? אתם מוזמנים לעזור לה להשכח. או ליתר דיוק, לשבת בצד בזמן שהאלטרנטיבות השפויות יותר מיושמות. אני לאו דוקא מדבר על גז טבעי, מכיוון שבספר שלי מדובר במשאב מתכלה, ומזהם (אם כי קצת פחות משריפת פחם). אני מדבר על אנרגיה תרמו-סולארית ואגירה שאובה. שתי טכנולוגיות ידועות וקיימות שיכולות להיות מיושמות מחר בקנה מידה גדול, ועמית מור, שכתב את תכנית האב למשק האנרגיה ב-2004, טרח וכתב ב-2005, במימון גרינפיס, את דעתו המלאה בנושא אנרגיה סולארית – הקו התחתון הוא שזה טוב למשק, למרות שזה יותר יקר מחשמל מזהם רגיל.

אבל יש לנו שר תשתיות חדש, עוזי לנדאו, שבא עם דעות ישנות ורוצה להקים את ה-500 מגאוואט שמתוכננים כבר עשור ונדחים בגלל פעילי החברה-סביבה למיניהם (אך, הירקרקים האלה…). עוזי – אתה מתעסק פה עם סיפוק שיא התצרוכת. שיא זה בישראל קורה באמצע הקיץ כשהשמש בשיא המרום וכל ישראל מדליקים מזגנים. הקמת תחנות תרמו סולאריות או/ו פוטוולטאיות בקנה מידה של 500 מגאוואט אפשר בחצי מהזמן של הקמת התחנה הפחמית המיועדת, ובשיא הביקוש, תקבל אותה תפוקה. אגירה שאובה, שאתה כבר מקדם, היא הפתרון הכי נכון לאגירה של החשמל מהיום לערב/לילה עבור השיא השני, בחורף (שהוא נמוך יותר). אתה צריך להגביר את הקצב בתמריצים ליישום שני הטכנולוגיות. תקרא את מה שעמית מור כתב. זה טוב למשק הישראלי! אנחנו צריכים להיות המובילים באנרגית השמש. בארץ ובעולם! במקום להמשיך מסורת ישנה של לשרוף דלקים מיובאים ולהשתעל. ועוד לא דיברתי על חסכון, שזה הדבר הטריוויאלי לעשות קודם כל.

הנה מצגת משעשעת/עצובה של מגמה ירוקה, ובסופה הזמנה למלא טופס התנגדות להקמת התחנה הפחמית החדשה.

מסובך להתמודד עם כל מה שקורה פה מסביבנו. אני, בדרך כלל, מנסה להשאר בתחום מומחיותי במה שאני כותב עליו. אנרגיה. השאלות ברורות, הצדדים בדרך כלל גם כן. אז הפוסט הזה לא אופיני לי. במה נעסוק? מדובר בהפרטת הקרקעות המתבצעת as you read במסווה רפורמה במנהל מקרקעי ישראל. המאבק הציבורי, לו אני שותף בדמות מכתב בלוגרים שנשלח היום לנציב פניות הציבור ולשר הסביבה גלעד ארדן, מצליח במידה כזו שביבי טרח לבקש משריו שיקראו וישננו את הפרופוגנדה שנכתבה להם כדי שידעו מה לענות לטענות. ויש הרבה טענות. אני אתן את הבמה לאיתמר כהן שניסח זאת במצגת מצוינת (במקור יש לה מוזיקה, אבל זה לא עובר ב-slideshare משום מה):

כבר כתבתי פה קודם על המכשיר הזה, ומי ששם לב ראה שאני מפרסם אותו בצד שמאל של הבלוג. לא, אין לי מניות בחברה של ביגר ואריאל שמביאה את המכשיר, אך בתור מישהו שהביא לפני שנתיים וחצי ומשתמש גם היום במכשיר דומה אני מבין ומכיר את היעילות הרבה שיש בהצגת צריכת החשמל בכל רגע ורגע מול הפרצוף שלנו.

כשאני ודרור צחורי חשבנו על מצגת בנושא אנרגיה נקיה וחסכון עבור מוזיאון המדע בחיפה לפני כמה שנים, ניסינו לחשוב מה נחשב כבר היום אייקון תרבותי של בזבוז. מה אנחנו לא יכולים לתת לו לעבור בלי שנגיב? נורה דלוקה או דלת וחלון פתוחים כשהמזגן/חימום עובד לא ממש תופסים לצערי. מה שכן תופס, כבר עשרות שנים, זה הברז המטפטף. אין, אני לא מכיר אחד שיכול לתת לברז מטפטף שהוא רואה לעבור הלאה בלי שידו תיגש אל הברז ובתנועה קלה תסגור אותו. זה מה שרצינו לעשות עבור חשמל. "מיצג הברז המטפטף" קראנו לזה. אז הנה, עכשיו, הביאו את זה לכל בית ובית!

מד הצריכה הזה הוא בעצם עוד שעון חשמל, רק שבמקום להיות סגור בארון בחוץ, הוא גלוי בתוך הבית. במקום שהברז יטפטף בחצר ואף אחד לא ישים לב, אנו מתקינים מצלמת מעקב אחרי הברז, ומסך שמציג בזמן אמת את קצב הטפטוף, כמה זה עולה לנו, וכמה זה עלה מתחילת החודש. זה כלי מודעות נפלא, והראו כבר ברחבי העולם שהחסכון הצפוי משילוב כזה צג בחיינו הוא 20%! עבוור מכשיר שעולה 515 ש"ח (ללא התקנה – ההתקנה פשוטה, אך החברה מציעה גם שרות התקנה בתשלום נוסף) וצריכת חשמל ממוצעת בישראל של 6000 קוט"ש בשנה, שהם כ-3000 ש"ח, מדובר בהחזר על השקעה של פחות משנה!

אני מארגן קניה מרוכזת של מדים במסגרת הקואופרטיב לאנרגיה מתחדשת ואני מזמין כל מי שרוצה להצתרף ע"י שליחת מייל אלי – levy.hanan@gmail.com. אני יעזור עם ההתקנה לכל מי שצריך, זה ענין די פשוט. לקניה ישירות מהחברה – http://www.wattometer.co.il/

הנה וידאו, בגרמנית עם כתוביות באנגלית, שמראה התקנת מכשיר דומה של חברת חשמל גרמנית שמתקינה מדים כאלה לא כתוסף אלא במקום המדים המקוריים! אצלנו אם אתם תוהים, הנושא עלה אך חברת חשמל לא ששה לקדמו משום מה (באמת משום מה אם אתם שואלים אותי, או את חברת החשמל הגרמנית…) הוידאו מראה את התנהגות המשפחה לאחר התקנת המכשיר. מה שמידע יכול לעשות!

השבועיים האחרונים היו מחולקים בין דרום הארץ לצפונה. שבוע בצאלים, כדוגם ארוסולים אנושי, מה שקורה כשזורקים אותך שבוע במדבר ודואגים שאוסף טנקים ונגמש"ים יסעו הלוך וחזור סביב תו"כ שהם ממוללים את אדמת המדבר לאבקה דקה דקה שאני בטוח שאם הייתי עם ה-AMS שלי היא היתה מצליחה לחדור דרך חריר הכניסה הקטן. לריאות שלי בכל מקרה, היא הצליחה לחדור. כדי להתגבר על האבק, נפשתי לי השבוע בצפון הקריר, באוויר פסגות מעל ראש פינה. וביום שני הספקתי לקפוץ לבקר חבר יקר, דרור צחורי. דרור עוסק בטכנולוגיות נאותות, במישורים רבים. באותו יום ראיתי סוף סוף את הטורבינה שבנה עם תלמידים בקיבוץ יראון, קישור שאני שמחתי לעשות לפני שנתיים, והניב מאז ועד היום גם מערכת סולרית חינוכית שאני גאה להציג פה, ואת הטורבינות המדוברות.

הכיתוב "פסגות" שמופיע פה על ראש המבנה, בבית הספר של הקיבוץ (שנקרא פסגות – ותודה לאיתמר שתיקן אותי), כתוב על הטורבינות. אות לכל טורבינה. אלו הן טורבינות עם ציר סיבוב אנכי, העובדות על עיקרון גרר – האוויר דוחף את הטורבינה, ומכיון שהיא בנויה כך שצד אחד דוחף חזרה פחות מהשני, היא מתחילה להסתובב. התלמידים בנו את הטורבינה! מדובר בפרופילי קרטון, שמחוברים בסנדוויץ אחד לשני לשלישי וכן הלאה, ולבסוף מצופים בעיסת נייר ודבק. התלמידים צבעו את הטורבינות, ואת צביעת האותיות עשה אמן מהקיבוץ. בתחתית כל טורבינה מגנט גדול, ומתחתיו סליל. אני חושב שזה ערך מוסף – התלמידים רואים את הגנראטור/מנוע חשמלי במערומיו, ומכניסים לראש את העיקרון – מגנט נע על פני סליל (או להפך) ויש חשמל!

פרויקט קודם שעשה דרור בקיבוץ, הוא מערכת סולארית קטנה שמזינה את הרשת דרך מונה משלה. בעידן האפל לפני שהועברה התקנה שנותנת 2.01 ש"ח לקוט"ש סולארי פוטוולטאי, כשחיברנו מערכת סולארית לרשת החשמל – היא סובבה את המונה הרגיל. רק הפוך. דרור והקיבוצניקים בנו פה ארון חשמל פשוט, שבאופן ישיר מראה לתלמידים את הכיוון סיבוב כשצורכים חשמל, וכשמייצרים אותו. אם אתה לא מזהים את המונים זה פשוט בגלל שזה דגם ישן שכבר לא משתמשים בו.

הערך החינוכי של שני המונים הוא אדיר. התלמידים רואים את היחס בין מהירות הסיבוב של שני המונים. באמצע היום המונה הסולרי יסתובב הכי מהר. אך עדיין, מחובר ל-100 וואט, זה כלום לעומת קצב הסיבוב של המונה השני. כמה אנחנו צורכים? יותר מהפאנל שבחוץ. כמה פאנלים כאלה צריך כדי לספק את כל החשמל לכיתה? לבית ספר? לקיבוץ??

הנה וידאו קצר של הטורבינות מסתובבות