אחרי אין סוף התרוצצויות, כתיבת ועריכת התקנון הזמני, הקמנו את הקואופרטיב ביום שני!
בתמונה מימין לשמאל: נועם סגל (טוב, הוא מוסתר – אבל היה נוכח), ערן אברם – אחראי חברים, רוני סגולי – יו"ר זמני, שחר דולב, יצחק יואל יו"ר מרכז הקואופרציה אליו אנו מסונפים ובעזרתו כתבנו את התקנון, דקלה – עורכת הדין של האגודה שערכה שינויים בתקנון בהתאם לבקשותינו, רמי נחושתן, ואני. עכשיו – מחכים לאישור התקנון. שלב הבא יהיה פתיחת חשבון בנק וגיוס חברים! הפרויקט הראשון כבר מחכה, ואם לא יהיו הפתעות אני מאמין שתוך חודש נוכל להתגאות בשדרוג מערכת מים חמים משריפת גז לשימוש במשאבת חום – וחסכון של 2/3 מהאנרגיה!
פורסמה השבוע כתבה לה התראיינתי, על אופניים חשמליים – כמה פרטים לא מדויקים, כמו העובדה שזה עדיין לא חוקי , עדיין לא עברה תקינה (וזה הזמן לשלוח מייל למשרד התחבורה ולהפציר בהם לסיים את התקינה במהרה בימינו אנו) אבל כתבה יפה סכ"ה.
ראיתי השבוע אורח חדש – אופניים חשמליים/טוסטוס – אחד החיות שרואים בתמונות מסין וב-alibaba. לפי הרוכב הוא מגיע ל-40 קמ"ש, וטווח של 120 ק"מ. למהירות אני מאמין, לטווח פחות… גבריאל וינוגרד, מפעיל העגלה הסולארית של סולאריקה זה הבחור החייכן בתמונה!
חזרתי עכשיו משבעה. אמא של חבר טוב ,ונדיר ,נפטרה אתמול. מדהים תמיד כמה אנחנו יודעים להתאסף סביב צרה, אבל, כאב, מלחמה. אבל זו שנה חדשה שמתחילה לה היום, ארוע סימלי וחשוב. בלי שנדע לפרק את זמן שלנו על האדמה לחלקים, לא נצליח לשים סוף והתחלה לתקופות השונות בחיינו. אני כשלאחד ישמח לשים סוף לשבוע הזה, שפשוט עבר מתקלה לתקלה. צרות. אבל של עשירים. ובכל מקרה, אני מאחל לעצמי שהשנה החדשה תפתח במערכת ניסויי עובדת! ולכל באי האתר, שהולכים ועולים (סביב פוסטים שקשורים לאופניים חשמליים בעיקר) אני מאחל שנה של הגשמה עצמית, שנה של הנאה מהחיים, ומחשבה על אלו שיבואו אחרינו – כך שגם הם יוכלו להנות. אני מאחל לנו שנדע להפריד בין עיקר לתפל, ולהלחם על הראשון.
מתחדשת ונקיה מתחדשת ונקיה! חם מהתנור! יש קונים? יש לרוח. התעריפים עבור טורבינות רוח קטנות עד 50 קילוואט יצאו לחופשי. עכשיו, כמו בניסיון שלנו עם התקנות הסולאריות, יקח כמה חודשים עד שיתבהר איך מתקינים, איך מתמודדים עם הבירוקרטיה התכנונית וכדומה. אבל מזל טוב!
שלשום היה הכנס השנתי של ISES – האגודה הישראלית לאנרגיה מתחדשת – Israel sustainable energy society. הוא הניב כמה משפטים ודיונים מענינים. אני הולך לכנסים כאלה מ-2003 לערך, והם בדרך כלל מדעיים לחלוטין. פיתוח חדש באנרגיה תרמו סולארית, תאי שמש עם כימיה חדשה, שיטה לנקות פאנלים באופן אוטומאטי וכדומה. גם הפעם הרוב היה מדעי, ומענין ברובו, אבל בתחילת הכנס היו מספר הרצאות על מדיניות, ואחת שהפתיעה אותי ואף דיברה על התמונה הגדולה – קיימות. ההרצאה הראשונה היתה של עמית מור שדיבר על הפחתת התלות בנפט, הזכיר את עברו וזיכרון משיחה עם שמעון פרס על הקמת תחנה סולארית תרמית בערבה לפני 25 שנה, ותמונה של שמעון פרס במכונית חשמלית מלפני 25 שנה. 20 שנה מבוזבזות אני חושב שהוא קרא לזה. אני מאוד אוהב לשמוע את עמית מור מדבר, יש לו הרבה אש בעיניים. הוא מזכיר כל הזמן שהוא לא ירוק (חס וחלילה) אלא כלכלן, והם הראו שאם מסתכלים בתמונה רחבה זה כלכלי לישראל לפתח ולהתקין ולעבור לאנרגיית שמש בקנה מידה גדול.
לאחר מכן הרצה שלמה ולד, שנתן תחזית צריכה עד 2100 לפי gdp_ppp (ניסיתי למצוא ב-gapminder משהוא מקביל, אבל לא קיים ה-PPP). מרשים מאוד בהינתן העובדה שאני לא בטוח מה יקרה עוד 20 שנה. ללא תקרה לגידול האוכלוסין בישראל (yeah right) וקצב גידול קבוע כפי שהוא מסביר פה (זה המאמר שעליו נתן את השיחה) המסקנה היא שאפילו אם נכסה 600 קמ"ר בתחנות תרמו סולאריות ופוטוולטאיות נהיה חייבים עוד מקור. הוא איש גרעין, וזה תמיד הפתרון אליו הוא דוחף, למרות שבהקשר לפואנציאל של אנרגיות מתחדשות הוא היה די פייר לשם שינוי. אבל למה 600 קמ"ר זה המקסימון שאפשר? זאת לומר, עד 2100 , אם באמת נהיה פה 20 מיליון פלוס אנשים, אנחנו נהיה חייבים להקדיש יותר אחוז מה-600/20000=3% הנ"ל לאנרגיה סולארית. אני לא רוצה לדמיין את מחיר הנפט והפחם אז. או אולי אני כן – פחות מאנרגיה סולארית לבטח. בסוף השיחה שלו קם מישהו ושאל "למה לא להסב את כל הקרקע החקלאית לסולארי?" נפסיק ליצא מים לאירופה ודולרים לתאילנד .שלמה ולד נתן לפרופ' דן זסלבסקי לענות – "זה מזעזע! התוצאה תהיה מדינת תל אביב , ובדווים" …
אבל ההרצאה הכי מרשימה לדעתי, היתה של אברהם ארביב (וגם דוד פימן, כהרגלו, לימד אותנו משהו חדש) – צריך לחיות על הריבית, לא על הקרן, הוא הזכיר לנו. "המשבר הכלכלי בראי הקיימות" הייתה כותרת ההרצאה. מכיון שאברהם ארביב הוא המדען הראשי במשרד התשתיות, משרד ממשלתי מוביל, היה מרשים מאוד לשמוע אותו משתמש במושגים הכל כך חשובים ומהפכניים הללו. אין מוצר בר קיימא – רק תהליכים, ואנחנו רחוקים מאוד מהדרך ברת הקיימא – וזה התבטא במשבר הכלכלי שהיה, שהוא רק ההתחלה אם נמשיך כך.
אברהם מספר לנו שצמיחה מתמדת (ראה וולד) אינה בת קימא, ותביא לתגובה לא לינארית של קריסה. צריך לראות את המשבר הכלכלי הנוכחי של תחילתו של תיקון, שישאר איתנו. אנחנו חיים היום במשחק פרמידה ענק הוסיף, ומישהו בסוף, משלם את המחיר של הרווח הענק שעושים יוזמי הפירמידה. פסימי משהו ד"ר ארביב. אני מבין אותו. איך יוצאים מזה?
שינוי פרדיגמה מוחלט ביחס למקורות אנרגיה ולטכנולוגיות להמרתה.
אברהם למשל, לא קונה אגסים מאיטליה. לפרוט של כל ההרצאות וציטוטים יותר מסודרים אגב, הסתכלו ב-www.energianews.com
ומה פרופ' פיימן הוסיף? הוא דיבר על עבודה, שאת תחילתה שמענו בשנה שעברה בכנס בשדה בוקר, בדבר אחוז החדירה המקסימאלי של חשמל סולארי לרשת החשמל בלי איבודים. למה הכוונה? אם אין לנו אגירה, אז אנו חייבים לשים לב כמה הספק מותקן של אנרגיה סולארית אנחנו מחברים לרשת. אם נחבר יותר מדי, יהיה מצב בו אנו נייצר יותר ממה שהרשת יכולה לקבל, ואז יהיה בזבוז (יצתרכו לנתק חלק גדול מהפאנלים). זו בסופו של דבר שאלה כלכלית, ושאלה של שטח מבוזבז. אבל המסקנות חשובות, והמספר שאפשרי להכניס עם רשת החשמל הקיימת הוא נמוך מאוד. 0 בעצם. כי נכון לעכשיו, ברגעים בהם הצריכה נמוכה, כל המתקנים המספקים חשמל הם מבוססי פחם, ועם יחידות פחמיות אין שום גמישות. אי אפשר לכבות אותם חלקית על חשבון סולארי. זה ניתן לעשות רק עם גז טבעי, ועם מזוט. בקיצור (קראו פה ליותר עומק) פיימן אומר לנו שאם אנחנו רוצים לחשוב קדימה, עלינו להכין את רשת החשמל ולהתאים את התחנות העתידיות שאנחנו מחברים לרשת, כך שיהיו מהסוג הגמיש שמאפשר הבודה בצמוד לאנרגיה סולארית, או כל אנרגיה מתחדשת אחרת (רוח). בקיצור – בבקשה (נר לקרוא במבטא אנגלי כבד) לא להקים תחנה פחמית נוספת.
השיקולים האלה מובילים את פיימן לעוד מסקנה – "פשע להפעיל את חברת החשמל כחברה רווחית". חברת חשמל צריכה להיות חברה שצריכה לחסוך מקסימום דלקים. אמן. מאוד מזכיר אגב מחשבות בקשר למשבר אחר, משבר המים. ראיתי השבוע את blue gold, והמסקנה שם דומה באשר להפרטה ולתוצאות שלה. מה שמשעשע פה, הוא שחברת חשמל אינה מופרטת, ואנחנו אוכלים אותו סוג של חרא.
מה עוד? רן ורדימון דיבר על הפוטנציאל של גגות תל אביב. לפי 210 kwh/m^2/year ושטח גגות זמין של 70 קמ"ר (1000 דונם=קמ"ר) ניתן לייצר 30% מהאנרגיה החשמלית (שזה 30% מסך האנרגיה שאנו צורכים באופן גס, שליש תחבורה, שליש חשמל, שליש תעשיה+חקלאות) . מסקנה – אם אתה ירוק – תבנה גג שטוח. שטח זמין על הגג הוא 20% בגג משופע אדום ומזעזע מבחינת בידוד ובליעת קרינה, 50-70% שטח זמין בגג שטוח – לבן ומתאים לישראל.
עוד שיחה מענינת, וכזו שסוגרת את הפוסט הזה באופן מעגלי של חזרה לנושא הראשון בו התחלנו, נתן חנוך. הוא פרט את העלויות האמיתיות והרווחים האמיתיים מהתקנות סולאריות פוטוולטאיות שזוכות לתעריף שיצא לפני שנתיים. בקצרה -
112,000 עלות ש"ח למערכת 4 קילוואט, תחזיר 173,000 שח על פני 20 שנה. 14.3 שנה החזר. אורך חיים של 20 שנה, כך שזה נטו רווח – אך לא מספיק רווח לעומת אפיקים אחרים. הוא ראיין את המחוקק, והרבה מתקינים אחרים, וסיכם – "המחוקק אמר בעצמו, וכך גם המתקינים, אנחנו רוצים לאפשר למי שירצו להגשים זאת. שאף אחד לא ירוויח מזה על חשבון הציבור" … כך בדיוק היא גם הגישה בטורבינות רוח קטנות, אותה אני שמעתי מהרשות לשרותים ציבוריים חשמל. חס וחלילה לא להפוך את זה למספיק כלכלי כך שאשכרה משהו גם ירוויח כסף, וגם יתן תועלות כלכליות למשק. לא. עדיף שהאחים עופר ירוויחו. הם יזמינו את האנשים הנכונים למסיבה.
בלי להיות דמגוגי על חשבון האחים עופר, אני יכול לומר שבלי שזה יהיה מספיק כלכלי, התעריפים לא שווים כלום. וזה בעיה, כי לרשות ולשאר הגופים אין את התעוזה ללכת מעבר לסף ה"מספיק כלכלי", והם בוחרים לעמוד בדיוק על הגבול, וקצת לפני. שאף אחד לא יאשים אותם בטעות בשיחוד הציבור…
ומה עוד, בכל זאת? אולי פנינה אחת מפרופ' אמריטוס דן זסלבסקי, אצלו עבדתי פעם אגב בבניית טורבינה לפרויקט של בקרה שהיה קשור לארובות השרב (עם אודי גולדווסר ז"ל אגב, שקילל אותי שסחבתי אותו לבנות משהו, להבים לטורבינה מפחמן אפוקסי, שלא הולך לעוף בסוף…).
הוא הזכיר את נושא האנרגיה מהגלים, ואמר שזה מזעזע, ויגרום לבצורות. מהם התהליכים? ככה – (בוא נראה אם אני זוכר)
1. צריך מים חמים בשביל מי גשם (גד אסף)
2. גלים מערבבים את המים, את השכבה קרה עם החמה.
3 מכונות גלים בקנה מידה רחב יפסיקו את הגלים , ויקררו את המים.
4. מים קרים – אין אידוי, אין עננים.
5. אין גשם
אני משחק עם gapMinder מדי פעם, ואחרי הביקור בדיון של הות"ל על התחנה הפחמית המתוכננת רציתי לבדוק את קצב העליה בשימוש בחשמל. כל כך פשוט להראות עוד נתונים עם gapminder, אז חיפשתי מול מה להראות את זה. הנה התוצאה. ציר שמאל הוא צריכת חשמל שנתית לנפש, וציר תחתון הוא אחוז התקציב השנתי שהולך למלחמה (תקציב הבטחון). הראתי את זה מול ארה"ב ואנגליה, והנקודות השונות הם השינוי בזמן מ-1988 עד 2005 (השנים שיש עליהם נתונים ב-gapminder). די בולט האחוז הענק שאנחנו מכניסים בתקציב למלחמה, והעובדה המעודדת שהוא ירד משמעותית ב-20 שנה האחרונות מ-15%-10% . מענין גם לראות שבארה"ב ובאנגליה ואצלנו עקבו אחרי אותו טרנד – ירידה, ואז עליה החל ב-2000. בארה"ב הסיבה די ברורה – אסון התאומים ומדיניות בוש בתגובה, ולמעשה גם אנגליה היתה מחוברת חזק לענין. בהקשר לצריכת חשמל, אנחנו די דומים לאנגליה, וארה"ב הרבה למעלה. איך זה ביחס לשאר העולם? התמונה התחתונה היא כל מדינות העולם היום. מה שמאוד בולט – הוא תקציב הבטחון שלנו. קליק על התמונות יעביר אתכם ל-GapMinder פתוח על הגרף.
בעצם, קל לראות שהמזרח התיכון במלחמה לפי הנתונים האלה. ואגב, הים רק אומן מוציאה יותר אחוז מהתקציב שלה על מלחמה, לעומת ישראל, וב-20 שנה האחרונות גם ערב הסעודית היתה גבוה יותר מאיתנו. ומבחינת צריכת חשמל – אנחנו לגמרי אירופאיים (בצד ימין למעלה הבעים של היבשות השונות, כפי שהם מוצגים בגרף. גודל העיגולים אגב הוא גודל האוכלוסיה, אז קל לראות איפה סין והודו. צורכים המון – אבל צריכה לנפש עדיין נמוכה מאוד).
לא הייתי בטוח שהוא יצליח, אבל אחי התאום סיים את המרתון בסן פרנסיסקו לפני שבועיים. למעשה – אני רואה בזה הוכחה ברורה שגם אני יכול, אם הייתי ממש ממש רוצה, לסיים מרתון. בינתיים לעומת זאת השתפנתי מהצעה לרכב 85 קילומטר אופני כביש עם המנחה שלי. אני חושב שזה קפיצה עמוקה מדי למים, אבל עכשיו שעברתי לרחובות – יש פה אזור מגניב לנסיעות אופניים, שטח או לא שטח.
כל הכבוד אחי!
ולנושא אחר לחלוטין – הנה גרסא הרבה יותר מגניבה של קונספט הסגווי -
