חנן נסע ירוק

מתחדשת ונקיה מתחדשת ונקיה! חם מהתנור! יש קונים? יש לרוח. התעריפים עבור טורבינות רוח קטנות עד 50 קילוואט יצאו לחופשי. עכשיו, כמו בניסיון שלנו עם התקנות הסולאריות, יקח כמה חודשים עד שיתבהר איך מתקינים, איך מתמודדים עם הבירוקרטיה התכנונית וכדומה. אבל מזל טוב!

שלשום היה הכנס השנתי של ISES – האגודה הישראלית לאנרגיה מתחדשת – Israel sustainable energy society. הוא הניב כמה משפטים ודיונים מענינים. אני הולך לכנסים כאלה מ-2003 לערך, והם בדרך כלל מדעיים לחלוטין. פיתוח חדש באנרגיה תרמו סולארית, תאי שמש עם כימיה חדשה, שיטה לנקות פאנלים באופן אוטומאטי וכדומה. גם הפעם הרוב היה מדעי, ומענין ברובו, אבל בתחילת הכנס היו מספר הרצאות על מדיניות, ואחת שהפתיעה אותי ואף דיברה על התמונה הגדולה – קיימות. ההרצאה הראשונה היתה של עמית מור שדיבר על הפחתת התלות בנפט, הזכיר את עברו וזיכרון משיחה עם שמעון פרס על הקמת תחנה סולארית תרמית בערבה לפני 25 שנה, ותמונה של שמעון פרס במכונית חשמלית מלפני 25 שנה. 20 שנה מבוזבזות אני חושב שהוא קרא לזה. אני מאוד אוהב לשמוע את עמית מור מדבר, יש לו הרבה אש בעיניים. הוא מזכיר כל הזמן שהוא לא ירוק (חס וחלילה) אלא כלכלן, והם הראו שאם מסתכלים בתמונה רחבה זה כלכלי לישראל לפתח ולהתקין ולעבור לאנרגיית שמש בקנה מידה גדול.
לאחר מכן הרצה שלמה ולד, שנתן תחזית צריכה עד 2100 לפי gdp_ppp (ניסיתי למצוא ב-gapminder משהוא מקביל, אבל לא קיים ה-PPP). מרשים מאוד בהינתן העובדה שאני לא בטוח מה יקרה עוד 20 שנה. ללא תקרה לגידול האוכלוסין בישראל (yeah right) וקצב גידול קבוע כפי שהוא מסביר פה (זה המאמר שעליו נתן את השיחה) המסקנה היא שאפילו אם נכסה 600 קמ"ר בתחנות תרמו סולאריות ופוטוולטאיות נהיה חייבים עוד מקור. הוא איש גרעין, וזה תמיד הפתרון אליו הוא דוחף, למרות שבהקשר לפואנציאל של אנרגיות מתחדשות הוא היה די פייר לשם שינוי. אבל למה 600 קמ"ר זה המקסימון שאפשר? זאת לומר, עד 2100 , אם באמת נהיה פה 20 מיליון פלוס אנשים, אנחנו נהיה חייבים להקדיש יותר אחוז מה-600/20000=3% הנ"ל לאנרגיה סולארית. אני לא רוצה לדמיין את מחיר הנפט והפחם אז. או אולי אני כן – פחות מאנרגיה סולארית לבטח. בסוף השיחה שלו קם מישהו ושאל "למה לא להסב את כל הקרקע החקלאית לסולארי?" נפסיק ליצא מים לאירופה ודולרים לתאילנד .שלמה ולד נתן לפרופ' דן זסלבסקי לענות – "זה מזעזע! התוצאה תהיה מדינת תל אביב , ובדווים" …
אבל ההרצאה הכי מרשימה לדעתי, היתה של אברהם ארביב (וגם דוד פימן, כהרגלו, לימד אותנו משהו חדש) – צריך לחיות על הריבית, לא על הקרן, הוא הזכיר לנו. "המשבר הכלכלי בראי הקיימות" הייתה כותרת ההרצאה. מכיון שאברהם ארביב הוא המדען הראשי במשרד התשתיות, משרד ממשלתי מוביל, היה מרשים מאוד לשמוע אותו משתמש במושגים הכל כך חשובים ומהפכניים הללו. אין מוצר בר קיימא – רק תהליכים, ואנחנו רחוקים מאוד מהדרך ברת הקיימא – וזה התבטא במשבר הכלכלי שהיה, שהוא רק ההתחלה אם נמשיך כך.
אברהם מספר לנו שצמיחה מתמדת (ראה וולד) אינה בת קימא, ותביא לתגובה לא לינארית של קריסה. צריך לראות את המשבר הכלכלי הנוכחי של תחילתו של תיקון, שישאר איתנו. אנחנו חיים היום במשחק פרמידה ענק הוסיף, ומישהו בסוף, משלם את המחיר של הרווח הענק שעושים יוזמי הפירמידה. פסימי משהו ד"ר ארביב. אני מבין אותו. איך יוצאים מזה?
שינוי פרדיגמה מוחלט ביחס למקורות אנרגיה ולטכנולוגיות להמרתה.
אברהם למשל, לא קונה אגסים מאיטליה. לפרוט של כל ההרצאות וציטוטים יותר מסודרים אגב, הסתכלו ב-www.energianews.com
ומה פרופ' פיימן הוסיף? הוא דיבר על עבודה, שאת תחילתה שמענו בשנה שעברה בכנס בשדה בוקר, בדבר אחוז החדירה המקסימאלי של חשמל סולארי לרשת החשמל בלי איבודים. למה הכוונה? אם אין לנו אגירה, אז אנו חייבים לשים לב כמה הספק מותקן של אנרגיה סולארית אנחנו מחברים לרשת. אם נחבר יותר מדי, יהיה מצב בו אנו נייצר יותר ממה שהרשת יכולה לקבל, ואז יהיה בזבוז (יצתרכו לנתק חלק גדול מהפאנלים). זו בסופו של דבר שאלה כלכלית, ושאלה של שטח מבוזבז. אבל המסקנות חשובות, והמספר שאפשרי להכניס עם רשת החשמל הקיימת הוא נמוך מאוד. 0 בעצם. כי נכון לעכשיו, ברגעים בהם הצריכה נמוכה, כל המתקנים המספקים חשמל הם מבוססי פחם, ועם יחידות פחמיות אין שום גמישות. אי אפשר לכבות אותם חלקית על חשבון סולארי. זה ניתן לעשות רק עם גז טבעי, ועם מזוט. בקיצור (קראו פה ליותר עומק) פיימן אומר לנו שאם אנחנו רוצים לחשוב קדימה, עלינו להכין את רשת החשמל ולהתאים את התחנות העתידיות שאנחנו מחברים לרשת, כך שיהיו מהסוג הגמיש שמאפשר הבודה בצמוד לאנרגיה סולארית, או כל אנרגיה מתחדשת אחרת (רוח). בקיצור – בבקשה (נר לקרוא במבטא אנגלי כבד) לא להקים תחנה פחמית נוספת.
השיקולים האלה מובילים את פיימן לעוד מסקנה – "פשע להפעיל את חברת החשמל כחברה רווחית". חברת חשמל צריכה להיות חברה שצריכה לחסוך מקסימום דלקים. אמן. מאוד מזכיר אגב מחשבות בקשר למשבר אחר, משבר המים. ראיתי השבוע את blue gold, והמסקנה שם דומה באשר להפרטה ולתוצאות שלה. מה שמשעשע פה, הוא שחברת חשמל אינה מופרטת, ואנחנו אוכלים אותו סוג של חרא.

מה עוד? רן ורדימון דיבר על הפוטנציאל של גגות תל אביב. לפי  210 kwh/m^2/year ושטח גגות זמין של 70 קמ"ר (1000 דונם=קמ"ר) ניתן לייצר 30% מהאנרגיה החשמלית (שזה 30% מסך האנרגיה שאנו צורכים באופן גס, שליש תחבורה, שליש חשמל, שליש תעשיה+חקלאות) . מסקנה – אם אתה ירוק – תבנה גג שטוח. שטח זמין על הגג הוא 20% בגג משופע אדום ומזעזע מבחינת בידוד ובליעת קרינה, 50-70% שטח זמין בגג שטוח – לבן ומתאים לישראל.
עוד שיחה מענינת, וכזו שסוגרת את הפוסט הזה באופן מעגלי של חזרה לנושא הראשון בו התחלנו, נתן חנוך. הוא פרט את העלויות האמיתיות והרווחים האמיתיים מהתקנות סולאריות פוטוולטאיות שזוכות לתעריף שיצא לפני שנתיים. בקצרה -

112,000 עלות ש"ח למערכת 4 קילוואט, תחזיר 173,000 שח על פני 20 שנה. 14.3 שנה החזר. אורך חיים של 20 שנה, כך שזה נטו רווח – אך לא מספיק רווח לעומת אפיקים אחרים. הוא ראיין את המחוקק, והרבה מתקינים אחרים, וסיכם – "המחוקק אמר בעצמו, וכך גם המתקינים, אנחנו רוצים לאפשר למי שירצו להגשים זאת. שאף אחד לא ירוויח מזה על חשבון הציבור" … כך בדיוק היא  גם הגישה בטורבינות רוח קטנות, אותה אני שמעתי מהרשות לשרותים ציבוריים חשמל. חס וחלילה לא להפוך את זה למספיק כלכלי כך שאשכרה משהו גם ירוויח כסף, וגם יתן תועלות כלכליות למשק.  לא. עדיף שהאחים עופר ירוויחו. הם יזמינו את האנשים הנכונים למסיבה.
בלי להיות דמגוגי על חשבון האחים עופר, אני יכול לומר שבלי שזה יהיה מספיק כלכלי, התעריפים לא שווים כלום. וזה בעיה, כי לרשות ולשאר הגופים אין את התעוזה ללכת מעבר לסף ה"מספיק כלכלי", והם בוחרים לעמוד בדיוק על הגבול, וקצת לפני. שאף אחד לא יאשים אותם בטעות בשיחוד הציבור…

ומה עוד, בכל זאת? אולי פנינה אחת מפרופ' אמריטוס דן זסלבסקי, אצלו עבדתי פעם אגב בבניית טורבינה לפרויקט של בקרה שהיה קשור לארובות השרב (עם אודי גולדווסר ז"ל אגב, שקילל אותי שסחבתי אותו לבנות משהו, להבים לטורבינה מפחמן אפוקסי, שלא הולך לעוף בסוף…).
הוא הזכיר את נושא האנרגיה מהגלים, ואמר שזה מזעזע, ויגרום לבצורות. מהם התהליכים? ככה – (בוא נראה אם אני זוכר)

1. צריך מים חמים בשביל מי גשם (גד אסף)
2. גלים מערבבים את המים, את השכבה קרה עם החמה.
3 מכונות גלים בקנה מידה רחב יפסיקו את הגלים , ויקררו את המים.
4. מים קרים – אין אידוי, אין עננים.
5. אין גשם

David MacKay הוציא לאחרונה ספר חופשי על אנרגיה ברת קיימא – ואני קורא בו בהנאה כבר יומיים רצוף. מה עוד אפשר לחדש על אנרגיה ברת קיימא? מה עוד אפשר לכתוב על האדיקציה שלנו למחצבים מאובנים ועל התוצאות הרות האסון, מהדלדלות המשאבים והשארת שוקת שבורה לילדינו, דרך מוות מזיהום אוויר ועד התחממות כדור-הארץ ששוב, תשפיע על ילדינו ולא עלינו? מה עוד אפשר לכתוב על זה שכבר לא נחרש היטב בעיתונים, ברשת ובספרים? אבל בעצם, האוסף רב הזה של מידע לא יצר הבנה גדולה יותר בציבור באשר לכיוון בו אנחנו צריכים ללכת כדי לפתור את הבעיה הזו. להפך, אנשים משוכנעים שניתוק הפלאפון מהשקע חשוב, ומתרכזים בכיבוי מכשירי חשמל במקום בבידוד הבית והרמת המספר בתרמוסטט של המזגן בקיץ מ-18 ל-25 מעלות. ומאידך, כשאנו מדברים על הקמת חוות סולאריות, אנשים מתנגדים ומדברים על פגיעה בשטח, כאילו הם לגמרי מנותקים מהכמות האדירה של השטח שכל טכנולוגיה מתחדשת צריכה בשביל לייצר את האנרגיה שההרגל שלנו דורש. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה וזה בדיוק מה שדיוויד מנסה להעביר לנו.

בסריה של פרקים, שעוברים באופן אלטרנטיבי בין צריכת אנרגיה – תחבורה, חימום קירור, טיסות לחו"ל – לבין ייצור אנרגיה – חוות רוח ביבשה ובים, אנרגיה סולארית על כל גווניה, אנרגית גלים, גאות ושפל – בונה דיוויד שני עמודות, אדומה שמיצגת צריכה, וירוקה שמיצגת ייצור נקי ומתחדש, כדי לענות לכולנו על השאלה – האם אפשרי לייצר את כל האנרגיה שלנו ממקורות מתחדשים? אם לא, איזה שינוי בהרגלי החיים אנו צריכים לעשות, ומה תהיה המשמעות מבחינת שטח עבור כל מקורות האנרגיה המתחדשת העומדים לרשותינו?

דיוויד בריטי, אז המספרים הם עבור בריטניה. אבל מכיוון שהוא עובד ביחידות אנרגיה לאדם, המספרים מאוד קריאים ומובנים. אם אנו יודעים שצריכת החשמל הממוצעת בבריטניה (שזהה לישראל אגב) היא כ-17 קוט"ש ליום, אז קל לנו להבין את המשמעות של נסיעה יומית של 50 ק"מ ברכב פרטי חסכוני – 40 קוט"ש ביום!

הספר הזה, שאפשר להוריד אותו כ-pdf ולהדפיס (דו צדדי – 380 עמודים!) או לקרוא על הרשת, הוא הקריאה היחידה שתצתרכו לעשות בעשור הקרוב כדי להבין את בעית האנרגיה, באופן שיתן לכם את הכלים כדי להחליט מה צריך לעשות.

הנה תקציר, וידאו של דיוויד:

פעם שניה בשבוע האחרון שאני שומע את Ken Zweibel מדבר על אנרגיה סולארית ורכבים היברידיים, כשילוב שיחלץ אותנו מהתלות בנפט. את המצגת הזו הוא העביר בכנס האנרגיה בשבוע שעבר, ושלשום במכון וויצמן. כבר כתבתי עליו קודם, אבל הערה שהעירה מרי בסוף ההרצאה דורשת איזכור.
בסין כידוע השימוש באופניים וטוסטוסים חשמליים מרקיע שחקים. מרי טענה שבשנגחאי כבר 2% מהטוסטוסים הם חשמליים.
כולנו מכירים את הטענה שהשקט של הרכבים החשמליים יגרום לתאונות, אבל בסין המצב הרבה יותר קשה. כדי לחסוך בחשמל, מסתבר שהרבה רוכבים פשוט לא מדליקים אורות בלילה! לא נשמע, לא נראה – לא קל…
האמת, שטווח נוסף לא ממש יצא להם מזה. מנוע אופיני צורך כ-100 וואט בנסיעה, ופנס לדים (זה מה שהולך היום, קשה לי להאמין שיש למישהו נורת להט) צורך כ-1-2 וואט. אבל זה בטוח עוזר פסיכולוגית!

קודם כל – ברכותי לנועם אילן על כנס מרשים ומלא עד אפס מקום בישראלים, אירופאים אמריקאים ושאר שוחרי אנרגיה נקייה שבאו, דיברו והקשיבו, ושידרו אלומה רחבה של אופטימיות סולארית מאילת שאני מקווה שתשטוף את כל ישראל.
זו לא הפעם הראשונה שאני משתתף בכנס ישראלי בנושא אנרגיות מתחדשות. גם בשדה בוקר 2005, ובכפר במכביה 2006, נאמרו דברים. אבל הפעם אני חושב שהיה משהו שונה. לא היה אחד שהשתתף בכנס הזה שלא הבין שאנרגיה סולארית הולכת להיות חלק חשוב ומרכזי ממקורות האנרגיה לחשמל (ותחבורה חשמלית בהמשך) בישראל. השאלה הגדולה – מה התוואי הנכון להגשים זאת. הנה וידאו שצילמתי בתערוכה, וערכתי עם כמה הערות רלוונטיות (מה שנכנס). למטה סיכומים מההרצאות והפורומים השונים.

פוטוולטאי בארץ -

מאז שפורסמו התקנות של הרשות לשרותים ציבוריים חשמל (מעכשיו – הרשות) שקבעו תעריף של 2.01 ש"ח לקוט"ש פוטוולטאי (PV) עבור תחנות קטנות (מתחת ל-50 קילוואט עסקי, ועד 4 קילוואט עבור התקנה ביתית ללא תשלום מס, או עד 15 קילוואט עם תשלום מס) ביוני האחרון, הותקנו כ-750 קילוואט של מערכות, וקמו יותר מ-30 חברות התקנה בארץ, לעומת ה-5 שהיו קימות קודם לכן. הרשות ציפתה ליותר, וציפתה בין השאר לשותפויות שיקומו בין חברות התקנה ומקורות מימון, שיאפשרו לאזרחים לקבל הלוואה בתנאים מועדפים עבור ההתקנה. זה לא קרה, ו-40 התקנות שיחדיו מגיעות ל-750 קילוואט מומנו רובם מכספם הפרטי של החברות והאזרחים הפרטיים. התקרה של התעריף היא כ-50 מגאוואט, אז הדרך עוד ארוכה. מה עוד הפריע, מה בעצם מנע מהשותפויות האלה לקום? הניתוק בין התעריף היפה (אם כי יש שיאמרו נמוך מדי) לבין הבירוקרטיה של ההתקנה – מאז שיצא התעריף נלחמים המתקינים מול הראשויות השונות לאפשר התקנות, ושלא יווצר מצב אבסורדי בו הרשות המקומית לוקחת מס התקנה הנוגס בתעריף…

Utility scale solar in Israel – בפאנל שיום השני, שעסק בדרכים להקמת תחנות סולאריות בקנה מידה גדול (utulity scale) בארץ, ציטטתי את ערן פולק ממשרד התשתיות אומר "תכריחו אותנו להצליח". הגישה הזו גם בקעה מפיו של משה שטרית מהרשות, כשדיבר ביום האחרון על התעריך החדש לטורבינות רוח קטנות. למה הוא מתכוון?
כשאנחנו חושבים על הפקידים של ממשלתנו, יושבים להם ומקבלים החלטות, קל לקבל את הרושם שיש כאן ניתוק. אבל ערן אומר לנו – דוקא אין. את ההחלטות שלו הוא מקבל לפי הוראות השר האחראי על המשרד, והוא מושפע ועוד איך מפניות הציבור. כשפקיד בכיר אומר "תכריחו אותנו להצליח", אני מבין שיש ברכה בעמלנו. אני מבקש מאנשים כבר זמן רב לשלוח מילים למשרד התחבורה לגבי תקינה של אופניים חשמליים, ולא תאמינו כמה זה עזר. בימים אלו מסימים במשרד התחבורה לדון בנושא, ותצא בקרוב בשורה בענין. זה לא היה קורה בלי העצומה והפניות של רבים ממכם אל המשרד. כך גם, בכל הרמות כמובן, בנושא האנרגיות המתחדשות והחלטות ממשלה. קבלת החלטה על תעריף מושפעת מאוד מהדיאלוג בין המשרד לבעלי ענין – אנשי עסקים בתחום, ואזרחים מהשורה, כמו גם מהשר האחראי, שהוא בתורו מושפע כמובן מהציבור.
אם אתם מחפשים רעיונות איל עוד להשפיע – אופנן רשם לנו כמה עצות בתחום אחר.

A solar grand plan / Ken Zweibel -

לאחר שפואד ירד מהבמה, מספר לנו על התכנית הישראלית ל-10% חשמל מתחדש עד 2020, התחלף הפאנל באנשי חזון נוספים, שרואים אף יותר רחוק. דר' קן זוויבל, מומחה ל-thin film PV, ושם דבר במדיניות אנרגיה מתחדשת, תיאר את המקום של רכבים חשמליים מוטענים ע"י תאים פוטוולטאים (או אנרגיה מתחדשת כלשהיא) בהחלפת הבנזין והסולר המזהמים. תכנית זו תאפשר עצמאות אנרגטית אמיתית לארה"ב (עבורה נכתבה התכנית הנ"ל). דר' זוויבל שיחק עם מספרים, והראה שהבטריה היא עקב האכילס עליה צריך לעבוד על מנת להפוך את החזון למציאות. הוא הזכיר את הפרויקט הישראלי הידוע של שי אגסי כאחד מהאפשרויות להגשים זאת. היום, לפי דר' זוויבל, לוקח 7 שנים להחזיר את עלות המצברים ברכב חשמלי, ואח"כ הרכב מרוויח כסף בהשוואה למקבילו הבנזיני.
דר' זוויבל גם נתן פרספקטיבה חשובה על נושא השטח שתופסת תחנה סולארית לעומת מקבילתה הפחמית (נושא שעלה רבות בכנס), או ההידרו אלקטרית. אם תקחו את כל השטח שהוצף בארה"ב, על מנת לספק 7% מצריכת החשמל ע"י תחנות פוטוולטאיות, ותכסו אותו בפאנלים פוטוולטאים בנצילות 15% (אופיני היום), תוכלו לספק את כל החשמל של ארה"ב! מדובר בכ-1% משטח ארה"ב בלבד. לעומת זאת, אם נחשיב בשטח התחנה הפחמית את השטח הדרוש בשביל המכרות הפתוחות (open pit mines), מדובר בשטח דומה לתחנה פוטוולטאית בהספק זהה.

תעריפים לטורבינות קטנות -

לנושא זה יש לי נגיעה ישירה, מכיוון שאני ביקרתי ברשות לפני זמן מה ונפגשתי עם משה שטרית, לגבי נושא זה בדיוק. התעריף שנתנו (יהיה סופי רק במרץ, ויתכנו שינויים) הוא יפה מאוד: 1.60 ש"ח לקוט"ש עבור טורבינה ביתית (עד 4 קילוואט או 18,000 ש"ח רווח מייצור חשמל בשנה) ו-1.25 ש"ח לקוט"ש עבור טורבינות גדולות יותר, עד 50 קילוואט (מה שהוא למעשה עדיין בקטגוריה של טורבינות רוח קטנות). התעריף יפה, אך כמו בתעריפים לפוטוולטאי חסרה בו ראיה רחבה, ולכן תעריף זה לבד לא יספיק כדי לעורר את השוק.
מדובר בשני נושאים מרכזיים:

1. אישורי בנייה וייעוד קרקע -
   כדי להרים מתקן לייצור חשמל נקי, ובטח אם מדובר בטורבינת רוח העומדת על תורן גבוה, יש צורך באישור בניה מהרשות המקומית. על מנת שהתעריף הזה יהיה רציני, צריך לכל הפחות להוביל מהלך ארצי, ולהקים גוף שילווה ויכוון כל יוזמה מהרצון של האזרח/חברה ועד ההקמה. ילווה מול הרשויות ויעזור עם כל האישורים הדרושים. הבירוקרטיה הרגה עד עכשיו חוות רוח הרבה יותר כלכליות – אם לא יעשה כלום, היא גם תהרוג את היוזמות הבאות. למעשה, צריך, במסגרת תוכנית אנרגיה לאומית, לשנות ייעוד קרקעות, ולהגדיר את האזורים עם משאבי הרוח והשמש העיקריים בארץ לאזורים המיועדים לטורבינות רוח או חוות סולאריות ובכך לסלול את הדרך ליזמים.
2. מדידות רוח -
   אין מפת רוח מסודרת, אמינה ומפורטת של ישראל. יש את מפת אזור הדרום, שגם עליה ישנם הרבה טענות שכן היא התבססה הרובה על מדידות שלא נעשו בגובה המתאים, ולא נעשו בשני גבהים כך שגם אין את גרדיאנט שכבת הגבול שקריטי כשרוצים להשליך מדידה מגובה 10 מטר לגובה 25 למשל.
   ללא מפת רוח בסיסית, אין למתקין הפוטנציאלי את הכלי הבסיסי כדי להעריך אם החלקה שלו מתאימה לנניצול אנרגית רוח.

שני נושאים אלה גדולים יותר מהרשות, וצריכים לבוא ממשרד התשתיות והאוצר. התעריף יפה אך לא מספיק.
הראיה שלי אגב, היא שלא צריך להפלות בין טכנולוגיות. למה התעריף ל-PV שונה מהתעריף לרוח? המטרה היא חשמל נקי, והתקנה טובה. אנו לא רוצים לעודד טורבינות רוח איפה שאין רוח, ופאנלי PV שיושבים בצל הבנין. לכן, התעריף הוא עבור האנרגיה המיוצרת, ולא מענק להתקנת הטורבינה/מתקן PV. אבל ברגע שנקבע התעריף, והטכנולוגיות הן כולן נקיות ומתחדשות – למה להפלות בין קוט"ש נקי לקוט"ש נקי? אם כבר להפלות, אז בעד טכנולוגיה ישראלית. וכאן – האבסורד הוא שהתעריפים למתקנים סולריים גדולים (50 קילו עד 5 מגאווט) דווקא מפלים נגד הסולרי תרמי הישראלי, ובעד יבוא של PV סיני…

לסיום סיירנו ב-Aora, מתקן ראשון מסחרי של טורבינת גז מופעלת ע"י שמש מרוכזת, הישר ממכון ויצמן והמגדל הסולארי (אני חוקר במכון בנושא שקשור לכך). העיצוב של המגדל יפה מאוד, והוא עוד דוגמא לשינוי שאדם אחד יכול לעשות. מסתבר, שרצו לשים את הטורבינה והקולט על מגדל מסבך רגיל, מאלה שצבועים האדום ולבן לסרוגין. אחד מחברי הקיבוץ שמע על כך, והזדרז לחדרו, שם תוך 3 דקות סרטט איזה סקיצה ורץ איתה חזרה למשרד ההנדסה. כמובן שהסרטוט שופר, אך על בסיסו ובהכוונתו האדריכל חיים דותן תכנן משהו יפה בהרבה.

איזה שבוע מלא. חזרתי עכשיו מכנס האנרגיה באילת, שאירגן נועם אילן – "פרויקטור אנרגיות מתחדשות, מועצה אזורית חבל אילות-אילת, מנהלת האנרגיה המתחדשת" – חבר, שמתפעל את אחד התפקידים היחידים במועצות אזוריות שמטרתו לקדם את השימוש, והמחקר באנרגיות מתחדשות באזור שלו. ואילת-אילות (100 ק"מ אחרונים של הארץ) משופעים הן בקרינת שמש (2200 קוט"ש לקילוואט מותקן בשנה, לעומת 1600 בתל אביב למשל) ורוח (6.5 מטר לשניה בגובה 50 מטר, לעומת 4.5 בתל אביב למשל, אך כמעט 8 ברמת הגולן). הכנס חיבר אנשים מהתעשיה והממשל, ובעיני שידר אופטימיות סולארית שכזו. הרבה מילים שחזרו על עצמן, אבל גם הרבה מילים חזקות וחדשות על מחויבות לאומית לנושא (פואד – 10% מתחדש עד 2020), ועל מחויבות ותוכניות בין לאומיות וראיה ארוכת טווח של ממשל אובאמה (Ken Zweibel שדיבר על תחבורה חשמלית-סולארית בקנה מידה כלל אמריקאי). הוצג תעריף חדש לטורבינות רוח קטנות, שיש לי הרבה מה לומר עליו, אבל הוא צעד בכיוון הנכון. סיירנו גם בתחנה הסולארית תרמית הראשונה בעולם שמפעילה טורבינת גז , חלק מהחזון לפארק אנרגיה מתחדשת בתמנע.
צילמתי כל מיני קטעים, ואני אשים באתר בהמשך השבוע קטעים ערוכים של סיבוב בתערוכה עם הסברים קצרים על הטכנולוגיות השונות והשחקנים השונים שנכנסו לשוק שלנו.

במה עוד עסקתי השבוע (מלבד מחקר…)? בקואופרטיב האנרגיה המתחדשת שאנו מקימים. אני מאוד נרגש מהמיזם, ורואה בו כהזדמנות הראשונה שלי לתרום באופן ישיר להקמה של מתקנים לייצור חשמל נקי וחסכון בייצור חשמל מזהם. אנחנו נעשה את זה באופן רווחי, וביחד. בשבוע הקרוב אנחנו נפגשים בפורום רחב יותר סביב 3 הנושאים המרכזיים שבבסיס הקמת הקואופרטיב – תכנית עסקית של הטכנולוגיות שכבר התכוונו עליהן (רוני סגולי מרכז), וועדה טכנית שתעסוק בטכנולוגיות שקיימות והן אופציה בשבילנו (אני מרכז), ובניית תקנון הקואופרטיב (רוני מרכז שוב).גם על כך – אכתוב מחר או מחרתיים.
בדרך חזרה, אתמול בלילה, ראיתי TED מכונן של Barry Schwartz , שזכור לטובה מ-TED קודם על החלטות ואושר.
זו בטח אחת ההרצאות הטובות שתשמעו השנה. הייתי מוסיף לה כתוביות – אבל זה יקח זמן שאני לא רוצה להשקיע כרגע. מישהו מתנדב?