חנן נסע ירוק

בחודשיים האחרונים מצאתי את עצמי טס הלוך ושוב אלפי קילומטרים בכל כיוון. איך הפליטות של המטוס מתישבות עם הפליטות שאני חוסך בנסיעה יומיומית ברכבת/אופניים?

באמת. אני מקפיד על שימוש באמצעי התחבורה הכי נקיים שאני יכול לשים עליהם את הידיים. האם בשני טיסות בשנה "מחקתי" את כל מרווח החוסר זיהום שיצרתי?
אני כמובן מאוד יהנה להיזכר מהי צריכת הדלק של מטוס ולחלק זאת בכמות הנוסעים (מהנדס אווירונאוטיקה, בכל זאת) אבל - מישהו כבר עשה את זה בשבילי. אני מציג לפניכם - את הפחמנומטר העברי הראשון!

למדוד זיהום בכמות הפחמן שהוא משחרר לאוויר (בצורת פחמן דו חמצני בעיקר) היא נכונה מנקודת מבט של הגברת אפקט החממה וכתוצאה מכך התחממות כדוה"א שלה אנו תורמים. אך אני טוען שהיא שימושית מאוד גם בהקשר הבאנלי יותר, והוא של מדידת כמות הרעל שאנו מכניסים לאוויר, וגורם למוות ותחלואה. זה לא אחד לאחד, כי נושא ההרעלה מזיהום אוויר הרבה יותר מורכב (אם אפשר באמת לומר שמשהו יותר מורכב מהתחממות כדוה"א …) ותלוי איפה הפליטות קורות, בגובה הארובה או גובה הריאה, כיווני רוח, זמן שהיה באטמוספרה עד שהוא ננשם וכו'.

אז איך אני יוצא? החשבון הוא למשק בית, 2 אנשים במקרה זה.
חשמל - 200 ש"ח תשלום דו חודשי ממוצע –> 1.6 טון CO2
תחבורה -
טוסטוס חשמלי - 10 ק"מ ביום בממוצע לאורך השנה (רוב הזמן אופניים, ולעומת זאת לפעמים אני נוסע איתו גם 50 ק"מ) צריכה של 4 קוט"ש ל-50 ק"מ, זה יוצא כמעט 300 קוט"ש - וזה בעצם נכנס כבר בחשבון החשמל למעלה!
אוטו - אני משתמש בהונדה של אחי, או ברכב של הסבא וסבתא לטיולים פעם בשבועיים בממוצע לאורך השנה. טיול כזה הוא בכיף 300-100 ק"מ. אקח ממוצע של 200 ק"מ לשבוע, או 10000 ק"מ לשנה.
אני לוקח 12 ק"מ לליטר - האוטו של הסבא וסבתא פחות חסכוני. סכ"ה –> 2 טון CO2
או. הגענו לתעופה.
שני טיסות היו לי השנה - אחת לבוסטון (8760 ק"מ) ואחת ללונדון (3600 ק"מ). גולפ… אין ספק שזה הזיהום הכי משמעותי שעשיתי השנה. הטיסה לבוסטון עלתה לי כ-1.9 טון CO2 , וזו ללונדון 0.75 …
זה כמעט מכפיל את הפליטות שלי מכ-3.6 ל-6.2 טון CO2 לשנה…
פסולת - בכל השינוע של הפסולת ופליטת המתאן מהמטמנות (חיריות למיניהם) טמונה פליטה של גזי חממה רבים (בעיקר אותו מתאן). הפחמנומטר מסב אותו לשווה ערך CO2 ומוסיף לערמה.
במקרה שלי, אני 2 נפשות בתל אביב, והחישוב מתבסס כנראה יל היחס הין אוכלוסיית תל אביב והפסולת שהיא ייצרה שנה שעברה אלי. נו, אז כמה יוצא? עוד –>0.7 טון CO2 . (תל אביב מסתבר היא מעל הממוצע הארצי בפסולת)
עכשיו מגיע הבום הגדול! שהיה צפוי אני מניח…
לי וליערה יצא כמעט 7 טון CO2 בשנה. לא מעט. מתוך זה הטיסות שלי לבד הם כ-30% !!
אבל -
לכך, מוסיף הפחמנומטר את כל הזיהום שלא מיוחס ישירות למשק הבית שלי - שימוש במים, מוצרי חקלאות ותעשיה, פעילות מסחרית וכו'. כמה זה לדעתכם? 1, 2 , 5 טון?? לא. מדובר בלא פחות מ-14 טון CO2 בשנה! פי 2.5 מהכמות שאני ויערה ייצרנו…
הפחמנומטר ממתיק את הגלולה בכך שמאפשר לראות איך ניתן להקטין את הפלטות - חסכון בעיקר. אבל מהו הלקח העיקרי מהמספרים האלה? הלקח העיקרי - הוא להתעסק בעיקר.
תחבורה. תחבורה ציבורית ואופניים לפי הפחמנומטר יכולים להפחית 3.5 טון בשנה ביחס לחישוב הנ"ל!
צריכה - הכמות שמיוחסת באופן לא ישיר, היא שוות ערך ואף גבוהה מהכמות שמיוחסת אלינו באופן ישיר. כל מוצר שאנו קונים יש לו השלכה. רכישת מוצרים המיוצרים בחו"ל למשל במקום מוצר ישראלי מתבטאת באלפי קילומטרים של שינוע ושריפת דלקים. העדיפו מוצרים ישראלים. העדיפו מוצרים עם פחות אריזות, העדיפו חברות עם אג'נדה ירוקה, שמדווחות על כמות הפסולת והחומרים שנכנסו למוצר - עדיף מוצר שניתן למחזר, עדיף עוד יותר מוצר שניתן להחזיר ליצרן! אני מודה, זה לא משהו שעוד ראיתי בסופר המקומי, אך זה בדרך, והדרישות שלנו רק יקרבו את זה.

התמונה למעלה אגב, היא של ה-Natural history museum בלונדון. מקום מרהיב. אחד המוצגים המשעשעים שראיתי היו בתערוכת האקולוגיה. מצגת עם כ-6 מסכים, לא וידאו אך הקלטה שמושמעת תוך כדי שהמסכים מוארים אחד אחר השני. הראשון מתחיל עם תמונה של ארנב אוכל עשב. ילד וילדה נשמעים ברקע (מכאן והלאה - תרגום חופשי)

ילד : "תראי את הארנב - הוא אוכל עשב"
ילדה : "איזה יופי! בתיאבון ארנבון!"

מסך נכבה ומסך נדלק. הארנבון עובר לפוזיציית חירבון מצויה.

ילדה : "מה הוא עושה עכשיו?"
ילד : "הוא מחזיר את העשב לאדמה" או משהו בסגנון
ילדה: "איכס!!?! "

המסכים ממשיכים לרוץ, תוך דיון קצר על שאר הקשר בין הארנב לסובב. המסך האחרון פשוט נחרט לי בראש, וזה למה שאני מקשקש על ארנבים וילדים. הארנב נראה מת, ואז הוא נעלם.

ילדה : "לאן נעלם הארנב?"
ילד : "הוא מוחזר לטבע, ויחזור בצורת דשא!"

פואזה , תוך כדי שהילדה מעכלת את גודל המאורע, ואז, היא צועקת בחדווה

"Lets recycle another rabbit!"

נסעתי לבוסטון להתלמד אצל חברת Aerodyne על מכשיר שנקרה Aerosol mass spectrometer , או בקיצור AMS. זה מכשיר גדול, וכבד, ששואב גז עם חלקיקים (למשל – האויר שאתם נושמים עכשיו בחדר) ומפרט את ההרכב של החלקיקים, לפי הקוטר שלהם. מדובר בחלקיקים ננומטרים – מליארדית המטר ומעלה.
בסופ"ש האחרון היתה לי הזדמנות מצוינת לאסוף נתונים אמיתיים (למרות שאני מתכוון להשתמש במכשיר לניסוי מעבדה פרופר). פעם בשנה מורחים לכה על רצפת ה-PVC של המעבדה. לכה על בסיס טינר או טרפנטין – נפט בסופו של דבר. הצביעה התרחשה ביום שבת. את ה-AMS הפעלתי ביום ששי, והשארתי דולק כל הסופ"ש, עד יום שני. אז מה אפשר ללמוד?

קודם כל, שיש די הרבה חלקיקים בחדר, עוד לפני הצביעה!
8 מיקרוגרם לקוב של חומר אורגני (שזה כולל פטרו כימיכלים, כמו מה שהלכה פולטת לאוויר) ליתר דיוק. הצביעה הכפילה את הכמות, לכמעט 16 מיקרוגרם לקוב. אבל מסתבר שסופ"ש זה פרק זמן מספיק לא רק להתיבשות הלכה, אלא גם בשביל הלכה להפסיק לנדף (להריח)  ושמערכת האוורור תספיק להחליף את כל האוויר בחדש.

מה עוד אפשר לומר על החלקיקים? ה-AMS יודע להסיק לגבי הקוטר שלהם. החלקיקים אינם עגולים כמובן, אבל המכשיר יודע לתת מה שנקרא קוטר אקוויולנטי – מה היה הקוטר של כל חלקיק אם מחצתם אותו לצורה כדורית. כך נראת התפלגות גודל החלקיקים לפני הצביעה, לעומת אחרי הצביעה:

לצבעים אותה משמעות שיש קודם. העובדה שכל הגבעות חופפות, אומרת שכל החומרים הנ"ל המצאים באותו חלקיק. יותר מזה – אנו רואים שאין ממש הבדל בגודל של החלקיק. רק בכמות המסה. כלומר החומר שהתנדף מהרצפה כנראה נדבק לחליקים שכבר קיימים בחדר, ולא יצר חלקיקים חדשים. אפשר לראות את זה עוד יותר טוב ע"י השוואת הגדלים לאורך כל תקופת המדידה:

פה אנו רואים את ציר הזמן משמאל לימין, כשבציר Y מופיע גודל החלקיקים, והכמות מתבטאת בצבע לפי הסקאלה בצד ימין. רואים שהשינוי בגודל הוא התעבות של הגודל המקורי, והצבעים המתחזקים ואז נחלשים מעידים על התגברות כמות המסה בחלקיקים (הגרף הזה הוא של חומר האורגני בלבד) והחלשות לקראת יום שני.

אנליזה מתקדמת יותר יכולה לספר לנו בדיוק מה התנדף מהרצפה. הנה השוואה בין שני mass spectrums , לפני הצביעה, ובמהלך הצביעה:

אם הספקטרומים היו זהים, כל המספרים היו מופיעים על הקו המווקו – קו ה-45 מעלות, ה-1:1. אז קודם כל, רואים שיש יותר מסה במהלך הצביעה, כי הקו הממוצע שהעברתי דרך כל הנקודות מוטה למטה. בנוסף, רואים שחלק ממספרי המסות בולטים החוצה. 57 בולט יותר מכולם – וכלפי מטה, כלומר הוא נמצא בכמות הרבה יותר גדולה ביחס לשאר המסות. 57 הוא סמן של שרשרת הידרו קרבון (HOA – Hydrocarbon like organic aerosol) שמקורה בצבע.

בקיצור – ה-AMS מאפשר ללמוד הרבה על החלקיקים שיש באוויר. בעצם, אם חוזרים לגרף הראשון, אפשר לשאול מה בכלל הרמה המותרת לנשימה? האם מסוכן לשהות בחדר הזה ביום רגיל? האם מסוכן במהלך הצביעה?
אז התשובה, היא שהרמה המותרת על פי החוק היא בערך פי 4 מהכמות שקייימת באוויר במהלך הצביעה (לפי ג'ון מ-Aerodyne. החוק האמריקאי בכל מקרה). אבל אנחנו יודעים איך החוקים והתקנות נקבעים – על סמך המיכשור הקיים. ה-AMS הוא מכשיר חדש (מ-2000) שעדיין עולה מאות אלפי דולרים ולא נכנס לשימוש. הרי מספיק כמות מזערית של חלקיקים מחומר סופר מסוכן כדי לגרום לסרטן או מחלות נשימתיות כלשהן. Aerodyne עובדים על מכשיר זול יותר, עממי יותר, שעדיין יאפשר למדוד זיהום ברמה גבוהה הרבה יותר ממה שעושים היום.

במהלך הטיול המלחתי לקרוא סוף סוף את cradle to cradle של בכימאי Michael Braungart והאדריכל והמעצב William McDonough שמדברים בדיוק על זה. אנחנו מקיפים את עצמנו במוצרים שנודפים רעל. הצעצוע הזה שהתינוק נשחק איתו? השטיח מקיר לקיר? הרהיטים עם הפורניר המודבק ע"י דבק מגע? כולם נודפים כל הזמן, והם חלק מהמחלות המערביות השכיחות שלנו. לא הורגות מהר, אבל בטוח הורגות לאט – שזה מהר מספיק. בעוד אורך החיים בעולם המערבי עולה בהתמדה, אנו מוציאים מיליארדי דולרים (ארה"ב למשל) על אישפוזים וטיפולים רפואיים - חלקם, אנו יכולים למנוע פשוט ע"י הרחקת הרעל מהמוצרים עימם אנו חיים . התנועה הסביבתית לפי ביל ומיכאל, לא נוגעת בשורש הבעיה. המלחמה של התנועה האקולוגית היא בעיקר להקטין, לצמצם, לשלוט בטביעת הרגל האקולוגית ההרסנית שלנו, לנו ולסביבתנו. למה בעצם אנחנו מכוונים כל כך נמוך הם שואלים?

sustainable development is just the start!

בואו נתכנן מוצרים עם טביעת רגל חיובית! נהפוך את הייצור ושיטות הייצור שלנו למשהו חיובי! למיכאל דוגמא שהוא משתמש בה בספר והן בסרט The next industrial revolution שמומלץ מאוד (בקרוב במכון). האם תגידו שלשתול עץ זה דבר טוב? כמובן. אבל גם לעץ יש פסולת. הוא משיר עלים במהלך חייו בכמות שוות ערך או גדולה מהמסה שלו. אבל העלים שלו, לא רק שם לא מזהמים את הרצפה והורגים את החיים שם. הם יוצרים את החיים שם! הם אמצעי להעשרת האדמה. למה אנחנו לא יכולים לצור משהו דומה?

שניהם אנשי מעשה, ואת הספר שם הפיקו הם החליטו לעשות מפלסטיק, שיכול להתמחזר לחומר גלם ולהיות חלק מהמחזור הטכנולוגי כפי שהם מכנים אותו. לא downcycling כפי שבדרך כלל קורה היום (אריזות פלסטיק הופכות לספסלים פחות איכותיים, מיחזור שרק מעכב את ההגעה של המוצר להטמנה), אלה upcycling, מחזור שיכול להימשך לנצח ושמתוכנן כך מלכתחילה! החלתי לשים לב לעוד ספרים כאלה לאחרונה (טוב, לפחות בבוסטון…).